Universal Dependencies - Hebrew - HTB

s-501

985

הוא ציין, במידה לא קטנה של מרירות: אני מנודה.

s-502

986

לא נותנים לי להתבטא.

s-503

987

כיצד אוכל לנהל מלחמה מהסוג הזה.

s-504

988

זו היתה הפעם היחידה ששמעתי אותו מדבר בסגנון כזה.

s-505

989

בכלל, זו היתה שיחה מאוד פסימית מצדו.

s-506

990

הסיכום שלו היה: כבר עשיתי מה שאני יכול בנושא הזה, ועכשיו הכל בידי שמים.

s-507

991

אני יודע בוודאות שבשנת 1984, כאשר נבחר לכנסת והתחיל ציד המכשפות הגדול נגדו על גזענות, התקבל, דווקא באמצעות אחיו, רבי נחמן, מסר אישי מיצחק שמיר, שבו נתבקש הרב כהנא להיות במצב של כוננות לקראת האפשרות שהוא יצטרך לתמוך בממשלה צרה של 61 חברי כנסת.

s-508

992

אם זכור לך, באותה תקופה ראשי הליכוד הצהירו שלא 'ישתמשו' בכהנא, שהוא מוקצה מחמת מיאוס, ובכל זאת הגיע המסר האישי הזה משמיר, דרך אדם שהיה ברור ללא כל ספק שהוא מדבר בשמו של שמיר.

s-509

993

הרעיון בתור רעיון, לא נולד עם כהנא ולא מת אתו.

s-510

994

זה הרעיון היהודי הגדול מאז ניתנה תורה בסיני.

s-511

995

הוא ימשיך להתגלגל, לאו דווקא באותן השיטות.

s-512

996

כל איש ושיטותיו.

s-513

997

מאיר כהנא היה ללא ספק אחד הישראלים המפורסמים ביותר בציבור הערבי.

s-514

998

רעיונותיו, מעשיו וסיסמאותיו זכו לתהודה עצומה בין ערביי השטחים וישראל, והעיתונות הפלשתינית לא חדלה מלעסוק בו גם אחרי שהתקשורת הישראלית החליטה להתעלם ממנו.

s-515

999

ב1972 היה כהנא הישראלי הראשון שרואיין בעיתון מזרח-ירושלמי.

s-516

1000

עורכו של 'אל-פגר' דאז, יוסף נאצר, הסביר שחשוב לעיתונו להביא לקוראים הערבים עמדות של ישראלים.

s-517

1001

בחירתו בכהנא לא היתה מקרית כמובן.

s-518

1002

היא נועדה להשתמש בכהנא כאליבי לעמדות אש'ף, ולפיגועים רחבי ההיקף של אותן שנים.

s-519

1003

באמצעות כהנא אפשר היה, לכאורה, לחשוף את מה שרצו להציג כפרצוף האמיתי של ישראל.

s-520

1004

מגמה זו נותרה בעינה משך שנים, ולכן גם בראיון אחרון שלו במזרח ירושלים, בעיתון 'א-נהאר', מובלטת הסיסמה שכהנא למד מגזעני מדינות הדרום בארצות הברית: 'אני אומר את מה שכולם חושבים'.

s-521

1005

'א-נהאר' חזר והדפיס עכשיו, לאחר הרצח, את הראיון המקורי.

s-522

1006

כהנא אומר בו לערבים שהוא איננו שונא אותם.

s-523

1007

הוא אוהב יהודים ומבין בהחלט שהערבים מתעבים את היהודים, ורואים בהם זרים שבאו להשתלט על ארצם ועל אדמתם.

s-524

1008

'כיהודי מאמין אני עושה את מה שמצווה עלי התורה ואת מה שדורש ממני אלוהים', אמר כהנא.

s-525

1009

והמראיין הערבי אומר לו: 'אבל גם לנו יש אלוהים'.

s-526

1010

וכהנא עונה בפשטות: 'ולכן אנחנו צריכים להוציא אתכם בכוח מכאן'.

s-527

1011

כהנא ניסה בשעתו להתגורר בקריית-ארבע והותיר שם רבים מחסידיו.

s-528

1012

הוא תיכנן לפוצץ את מסגדי הר הבית וישב בשל כך במעצר מינהלי.

s-529

1013

מסעותיו בשטחים וביישובי הערבים בישראל גרמו תמיד תסיסה.

s-530

1014

אולם בחוגים ערביים קיצוניים ראו במעשיו ברכה.

s-531

1015

לא היתה עבורם דמות טובה יותר להכפשת דמותה של המדינה היהודית, עד כדי כך שכמה מפעילי הקבוצה הלאומנית הערבית בני הכפר דנו באפשרות להצביע עבורו בבחירות לכנסת.

s-532

1016

מבחינתם אמור היה חיזוקו להביא לזיהוי ברור יותר של האויב הישראלי המכוער.

s-533

1017

פסיכולוגיה מוכרת של קיצונים בשני המחנות המפרנסים זה את זה.

s-534

1018

לממסד הפלשתיני ולרוב ערביי ישראל ידוע זה כבר שהבעיה שלהם איננה כפי שאמר סרי נוסייבה רעיונותיו של כהנא, אלא מדיניותו של השלטון הישראלי.

s-535

1019

לכן, מעבר לביטויים של סיפוק בשל רצח האיש, עיקר הגילויים בשטחים לאחר הרצח היו של פחד; פחד מאווירת האלימות שהשלטון הישראלי לא יוכל לעצור.

s-536

1020

פחד מחסידיו של כהנא, ממתנחלים ומתלמידי ישיבות ברובע המוסלמי, שרובם חמושים ולא ברור אם הרשויות יחסמו אותם.

s-537

1021

מה שמרגיע מעט את הפחד בציבור הערבי הוא הידיעה, שבנסיבות הפוליטיות הנוכחיות פגיעה בערבים גורמת נזק עצום לישראל.

s-538

1022

במזרח ירושלים הבינו זאת היטב עם שחרורו המהיר יחסית של פייסל חוסייני מהמעצר, אחרי שאין-ספור הודעות רשמיות ישראליות האשימו אותו באחריות ישירה לאירועי הדמים בהר-הבית.

s-539

1023

ארצות הברית, הזקוקה לקואליציה הערבית נגד עיראק, אינה יכולה להרשות שערבים תחת שלטון ישראל ייפגעו עתה.

s-540

1024

לא מדיניות ענישה חריפה, לא גירוש מנהיגים, ולא התפרצויות נקם.

s-541

1025

האמריקאים לא יתנו זאת, והמסר שהיה בעמדת ואשינגטון במועצת הביטחון ובפרשת המשלחת לשטחים היה ברור מאוד.

s-542

1026

אם מישהו חשב לפני שלושה שבועות שאישים כמו חוסייני יגורשו מכאן, הנה עתה מוכרחה ישראל לעשות הכל כדי שערבים לא ייפגעו.

s-543

1027

הדולר של פרס נובל לשלום, שהוא אולי הפרס הבעייתי מכל הפרסים שהורה ממציא הדינמיט להעניק מתוך קרן על שמו?

s-544

1028

על השאלה שמעתי בטלוויזיה הבריטית כמה תשובות מרירות, מפי אותם מרואיינים מבוקשים כל כך האנשים בתורים ללחם לירקות במוסקווה ובלניגרד.

s-545

1029

אשה אחת השיבה תשובה נשית קלסית: 'ראיסה תקנה לה בטח עוד כמה מחרוזות יהלומים', ואיש צעיר אחד מיהר לחשב את ערכו של הפרס ברובלים חסרי-הערך והגיע למסקנה הבאה: 'לכל כך הרבה שטרות אין מקום אפילו בדאצה שלו, בטח ישאיר את זה בבנק שווייצרי בדולרים'.

s-546

1030

חתן הפרס עצמו הגיב כיאה וכנאה בצניעות מופלגת, כשהוא מייחס את הענקת הפרס לא לזכותו אלא לזכותה של הפרסטרויקה.

s-547

1031

כלכלנים מסוימים, גם סובייטים, יטענו בוודאי שבעד הפרסטרויקה, לפחות בצורתה הנוכחית, מגיע להוגה שלה כמעט כל דבר אחר מלבד פרס.

s-548

1032

קראתי שאלפרד נובל יזם את הקרן לפרס נובל לשלום כדי לכפר על המצאתו ההרסנית.

s-549

1033

אם כך הדבר, נדמה שהוא היה כימאי טוב אך פסיכולוג מפוקפק מאוד: אין כמו הפרסים הללו כדי להצית מחלוקת ומריבה, לעיתים הרסנית בעליל.

s-550

1034

הענקת הפרס לפוליטיקאים פעילים היתה תמיד מעשה נמהר, לפעמים מר: די להזכיר את חתן הפרס לשנת 1973, הנרי קיסינגר, שזכה בו יחד עם לה דוק תו לזכות של האחרון ייאמר שהוא סירב לקבל את הפרס על התוכנית שאיפשרה את הפלישה של צפון וייטנאם לדרום וייטנאם זמן קצר לאחר-מכן.

s-551

1035

על פרס נובל לשלום שזכו בו שני חתנים אחרים מוטב לא לדבר.

s-552

1036

די ברמז, שאחד מהם יצא זמן לא רב לאחר קבלת הפרס למלחמה ששמה היה 'מלחמת שלום-הגליל'.

s-553

1037

אולי הנוסח האורווליאני הזה היה מושפע ממחויבותו של חתן הפרס לתחום על שמו נקרא הפרס.

s-554

1038

לגבי הפוליטיקאים יפה האמרה שאני טובע ברגע זה, על משקל פסוק הסיום של 'אדיפוס המלך' (גם הוא פוליטיקאי כושל), 'אל תאמר על פוליטיקאי שהוא פעל טובה עד שהוא מת', ואפשר להמשיך, לטובת הוועדה הנורווגית, ולומר: 'ופרסים אל תעניק לו אפילו אז, ליתר ביטחון, וכדי להרבות שלום'.

s-555

1039

בהחלט בטוח יותר להעניק את הפרסים הללו לנזירות המטפלות ביתומי כלכותה, אף שקראתי לא מעט התקפות על הפרס שקיבלה האם תרזה.

s-556

1040

אפילו לה לא מפרגנים.

s-557

1041

כמה שחתן הפרס הזה, ושמא חתני כל יתר הפרסים באשר הם, יהיו צנועים וידברו על כך שהפרס ניתן לא להם אלא למה שהם מייצגים, תמיד יהיו אלה שלא יפרגנו, ולמצער לא יהיו מרוצים מכך שהפרס ניתן למישהו המסוים או למישהו בכלל.

s-558

1042

רוח היא באדם.

s-559

1043

כדי לא להבין רוח זו היה אלפרד נובל צריך להיות תמים במידה מפליאה, או שוודי.

s-560

1044

כך או כך: השד שהוא הוציא מן הבקבוק, ואין הכוונה לדינמיט, הוא שד הקנאה והמחלוקת.

s-561

1045

עונת פרסי נובל היא עונת העלבונות, ההתקלסויות וגסות הלב.

s-562

1046

מעולם לא השתוקקתי להיות מיכאיל גורבצוב, אך בימים אלה אינני משתוקק להיות אפילו חתן אהוד ולא מזיק כל כך כמו אוקטביו פאס, חתן פרס נובל לספרות לשנה זו.

s-563

1047

דווקא על מעמדו אין חולקים, לפחות לא בכלי התקשורת, לפחות לא ככל שמדובר בספרות.

s-564

1048

על פאס כאיש פוליטי, שמאלן שפנה ימינה ככל שבגר (קו משותף לו ולגורבצוב?), אפשר לקרוא התקפות לרוב, זה שנים, בעיתוני השמאל הלטינו-אמריקאיים.

s-565

1049

אלה המכירים את יצירתו השירית והמסאית מוכרחים להתפעל ממנה, אף שאני מעדיף את הפרוזה הביקורתית שלו על פני שירתו שהיא, ככלות הכל, זו שזיכתה אותו בפרס.

s-566

1050

או שמא היתה זו מרכזיותו כאיש ספרות לטינו-אמריקאי, כעורך כתב-העת המשפיע ביותר, וכמועמד הטבעי בתורת 'הזקן הגדול הנוכחי של הספרות הלטינו-אמריקאית'?

s-567

1051

לטעון זאת משמע כבר להתחיל 'ללכלך'.

s-568

1052

אך האם אפשר לא להשמיץ קלות, לרמוז רמזים עולבים וכיוצא בזה, כשהמדובר בפרס נובל, או בכל פרס ספרותי כלשהו?

s-569

1053

זכורה לי תגובתו של העיתונאי השנון אוברון וו, בנו של איוולין וו (שלא זכה, כמובן, בפרס נובל לספרות), על זכייתו של ויליאם גולדינג: 'המחשבה שחבורה של שוודים זקנים מחליטים מיהו הסופר האנגלי הגדול ביותר בימינו טורדת את מנוחתי'.

s-570

1054

על כך אפשר היה לומר: מי אם לא חבורה של שוודים זקנים יחליט בעניין זה?

s-571

1055

והתשובה הרצינית מדי תהיה, ותכוון לגופם של כל הפרסים: הרעיון שקיים דבר כמו 'הסופר הגדול ביותר' של ספרות לאומית מופרך מעיקרו.

s-572

1056

בעצם, לא פחות מופרכת היא התפיסה שאיש מסוים אחד פעל יותר מכל האחרים (או בכלל) למען השלום העולמי.

s-573

1057

מכר לונדוני-רוסי שלי הגיב על זכייתו של גורבצוב בפרס נובל לשלום במלים אלו: 'טוב, לפחות לא נתנו אותו השנה לסדאם חוסיין', העוקץ, כמובן, במלה 'השנה'.

s-574

1058

אבל נחזור אל פרסי הספרות, שבהם יצר לב האדם מתגלה במלאות מיוחדת, מצד הזוכים ומצד המשקיפים כאחד.

s-575

1059

הסופרים עשויים להיות מנוסים ומחוכמים, ויתגלו באנושיותם דווקא לנוכח הפרס הגדול.

s-576

1060

הנה מעשה במועמד הטבעי במשך שנים רבות לפרס השוודי ח'ל בורחס הארגנטינאי, שאף דיבר על 'המסורת הסקנדינווית עתיקת-היומין שלא להעניק לי את הפרס'.

s-577

1061

כל אוהדיה ובקיאיה של הספרות הלטינו-אמריקאית, או העולמית (ולא היה סופר 'עולמי' יותר מבורחס), פיללו שהוא יקבל את הפרס הזה.

s-578

1062

וכאשר כבר היה זה מעליב ממש הדברים הגיעו לידי כך שהענקת הפרס לסופר הישיש היתה עשויה להתפרש כעלבון נשאל בורחס על-ידי איש ספרות מקסיקאי אחד האם היה רוצה בו אילו ניתן לו לבסוף.

s-579

1063

'שאלה טובה', השיב בורחס, 'הייתי מת...'.

s-580

1064

לבסוף מת הזקן הגדול ותאוותו לא בידו.

s-581

1065

אגב, סיפור מקסים בעניין זה מצאתי בעיתון המדרידי בגיליון החגיגי לכבוד פאס, שהופיע למחרת היום שבו נודע על הענקת הפרס (זו ראיה עד כמה היה העולם הספרותי ההיספאני מוכן לו), שם מספר מכר אחד שלו על כך שלפני כמה שנים הודיעו לו בטעות שאוקטביו זכה בפרס.

s-582

1066

'מיד טילפנתי אליו וברכתיו, אך הוא העמידני על טעותי ואף הוסיף: איזה כבוד הוא לזכות בפרס שלא זכה בו בורחס?'.

s-583

1067

כך או כך, שמו של בורחס יצטרף מעתה לרשימה הארוכה של הסופרים שהפרס נמנע מהם.

s-584

1068

מי יכחיש שרשימה זו מכובדת יותר לראיה נכללים בה פרוסט, גויס ורילקה מזו הכוללת סופרים כפרל ס. בק וגראציה דאלדה, שלא להזכיר סופרים סקנדינווים עלומים שאולי זכו בדין, ואולי רק משום שהיתה להם פרוטקציה, בבחינת עניי עירך קודמים?

s-585

1069

אך מצד שני נכשלתי גם אני בשימוש במלים הנמהרות הללו, 'הגדולים ביותר'.

s-586

1070

האמת היא שאין 'גדולים ביותר' אלא מי שהם גדולים בשביל הקורא המסוים, האנטי-קולקטיווי.

s-587

1071

למעשה, כל הסולם הזה של גדולה הוא מלאכותי, מטעה, ופוגע בלבה של הספרות, במשהו אישי ביותר המיוחד לבשורתה.

s-588

1072

אבין את הקורא שיאמר שסופר הזוכה בפרס נובל איננו יכול להיות גדול באמת, אף שתהיה באמירה שרירותיות גדולה כמעט כמו באמירה ההפוכה, המקובלת יותר.

s-589

1073

ומצד שני אי-אפשר בלא הפרסים בכלל, וללא פרס נובל בפרט, שיוקרתו מחזיקה מעמד גם לאחר כל מיני הפרל ס. בק ודומיהן.

s-590

1074

מוכרחים היררכיה, צמאים לה, אפילו כאשר טוענים נגד פסיקותיה ומתמרמרים על הבליה.

s-591

1075

ואם כבר נאלצים לפסוק, אז למה לא חבורה של שוודים זקנים?

s-592

1076

הרי יש משהו נכון, לא-טריטוריאלי, בהקשבה לפסק-דינם של אנשים אלה דווקא בשל השרירות הגמורה שבדבר.

s-593

1077

יש, כמובן, כאלה המוצאים טעמים אחרים לקיומם של הפרסים הספרותיים.

s-594

1078

מכר אחד שלי, שמקצועו אינו משאיר לו זמן לקריאת ספרים (הוא מרצה באוניברסיטה אנגלית מסוימת לספרות אקזוטית מסוימת, ולא אומר איזו כדי לא להוציאו מאלמוניותו), נעזר בהחלטות שופטי פרס 'בוקר', הפרס הבריטי היוקרתי ביותר, כדי לבחור את הרומאן היחיד שיקרא במשך השנה.

s-595

1079

'שוב בחרו בזבל', הוא אומר לי מדי שנה.

s-596

1080

'אז למה קראת?

s-597

1081

', אני שואל.

s-598

1082

'ואם היו בוחרים במשהו אחר זה היה יותר טוב?

s-599

1083

', עונה ידידי הספקן, בשיחה המתחדשת מדי שנה.

s-600

1084

זו איזו וריאציה על הטענה שאם לא שקספיר חיבר את מחזות שקספיר אולי חיבר אותם מישהו אחר ששמו היה כזה.