Universal Dependencies - Hebrew - HTB

s-301

785

כך או כך, גם ממקום מושבו הנוכחי, בשמים או בשאול, הוא יכול עכשיו לומר על יוסי שריד כמו מירון בנבנישתי לפניו אמרתי לכם.

s-302

786

באחת מסמטאות העיר קרקוב, פולין, לא הרחק מהמקום שעבר בו, במלחמת העולם השנייה, קו הגבול של הגטו היהודי, מתגורר ישיש נחמד שהחיים לימדו אותו לצפות תמיד לגרוע ביותר.

s-303

787

לכן הוא מניח שעוד מעט תהיה מלחמה במזרח התיכון, ואינו מאמין גם במהפך העובר כעת על פולין שלו.

s-304

788

לא נותר לו זמן רב בעולמנו זה, אמר למרגלית קדם ולי, כשביקרנו אותו באחרונה בדירתו.

s-305

789

זה היה עצוב: בעצם יש לו סיבה להאמין בחיים ובאדם ובטוב, אמרנו לו, אבל תדיאוש פנקייביץ הגיב בתנועה של ביטול: מיתוס, אמר, הכל מיתוס.

s-306

790

לא מזמן מלאו לו 83.

s-307

791

עודו מוכר אישית לכמה ישראלים: הם חייבים לו את חייהם.

s-308

792

רבים יותר, בישראל, בפולין ובארצות הברית, מכירים ספר שובה לב שכתב ושמו 'בית מרקחת בגטו קרקוב' (בהוצאת 'יד ושם').

s-309

793

בית המרקחת הפך בינתיים למוזיאון; פנקייביץ היה הרוקח.

s-310

794

בתחילת הכיבוש הנאצי הוא נמלט למזרח, אולם בתוך חודשיים-שלושה חזר.

s-311

795

כשנה וחצי לאחר מכן הוכרחו היהודים שנותרו בעיר להתרכז בגטו.

s-312

796

הפולנים שישבו שם נצטוו לפנות את דירותיהם ואת בתי-העסק שלהם.

s-313

797

רק פנקייביץ הורשה להישאר: השלטונות סברו שאין להתיר ליהודים לנהל בית מרקחת, בין היתר מחשש שישתמשו בחומרים הרעילים לצורכי חבלה.

s-314

798

בשלב מסוים נשאר פנקייביץ הפולני הלא-יהודי היחיד בגטו.

s-315

799

בית המרקחת שלו הפך לכעין מרכז קהילתי: אנשים היו באים, בכל שעות היום והלילה; לא אחת לנו בבית המרקחת, מחשש שייעצרו בבתיהם ויגורשו למחנה הריכוז הסמוך, פלאשוב.

s-316

800

פנקייביץ סיפק להם וודקה ומכשיר רדיו שיכלו לשמוע בו את חדשות הבי-בי-סי.

s-317

801

רבים השאירו אצלו הודעות לקרוביהם ולמכריהם.

s-318

802

גטו קרקוב לא היה סגור הרמטית: היו שקיבלו רשיונות לצאת לעבודה מחוץ לתחומיו.

s-319

803

פנקייביץ הצליח לסדר לאחדים מהם ניירות שאיפשרו להם להישאר מחוץ לגטו.

s-320

804

לצד מה שעשה לטובתם של תושבי הגטו עצמם, עשה משהו גם לטובת ההיסטוריה: הוא הרבה לעמוד מאחורי חלון בית המרקחת שלו, עקב אחרי שגרת החיים בגטו, לרבות המעצרים ההמוניים והגירושים, וכל מה שראה רשם בזיכרונו.

s-321

805

לבד מהגרמנים עצמם הוא אחד מעדי הראייה הלא-יהודים המעטים ששרדו.

s-322

806

מדינת ישראל העניקה לו את התואר 'חסיד אומות העולם', והוא בא לנטוע עץ חרוב בשדרה שבאתר 'יד ושם' בירושלים.

s-323

807

לצד מה שכתב על שגרת החיים והמוות בגטו, שיחזר פנקייביץ בספרו מערכת יחסים מוזרה של חתול ועכבר שנרקמה בינו לבין הגרמנים.

s-324

808

אחד מהם אילץ אותו פעם לשתף פעולה במעשה קונדס: הוא גרר אותו מבית המרקחת כשהוא כבול באזיקים, ואחר כך ירה ירייה אחת מתוך אקדוחו; כשהכל חשבו שהוא מת, שילח אותו בחזרה אל בית המרקחת וצחק לו צחוק גדול.

s-325

809

למה, בעצם, נשאר שם בבית המרקחת, בגטו היהודי, שאלנו אותו, ופנקייביץ הביט בנו בתימהון.

s-326

810

מה זאת אומרת למה, חזר על השאלה, הלא זה בית המרקחת שיסד אביו, בראשית המאה.

s-327

811

הוא עבר תהפוכות רבות: היתה מלחמת העולם הראשונה, פולין עברה מיד ליד, הכל נגסו ממנה נתחים לעצמם, ובאו ימי פילסודסקי, ובאו הנאצים ורצחו את היהודים עד שהובסו, ואז חזרו הרוסים והשליטו את הקומוניזם, ותדיאוש פנקייביץ למד פרק חשוב בהיסטוריה: משטרים קמים ונופלים, שליטים באים ומסתלקים, אבל תרופות נגד שיעול ושלשול צריך תמיד.

s-328

812

בית המרקחת שלו, אי קטן של יציבות ושפיות בתוך גלי הטירוף ששטפו את קרקוב במהלך המאה, נסגר רק בשנות הששים, כשהוא, פנקייביץ החליט לסגור אותו.

s-329

813

שאלנו אותו על היהודים: האם יכלו לעשות יותר משעשו למען עצמם?

s-330

814

פנקייביץ אמר שכל היהודים שהוא מכיר תמיד שואלים אותו את השאלה הזאת.

s-331

815

והתשובה היא פשוטה כל כך: הם לא יכלו לעשות דבר.

s-332

816

מה זה היה עוזר אילו ניסו להתנגד לגירושם?

s-333

817

היו יורים בהם במקום.

s-334

818

הוא ראה דברים כאלה, כשניצב בבית המרקחת שלו, מאחורי הווילון.

s-335

819

שאלנו על הפולנים: האם יכלו לעשות יותר משעשו למען היהודים?

s-336

820

פנקייביץ אמר שהיו הרבה פנקייביצים.

s-337

821

אחד מכל ארבעה מחסידי אומות העולם אכן היה פולני, בסך הכל יותר מאלפיים.

s-338

822

יש להם בוורשה ארגון משלהם, ועל פי חשבונו מספר היהודים שניצלו בידי פולנים מגיע לכ25 אלף, ומספר הפולנים שהיו מעורבים בכך, לפחות בידיעה ושתיקה, מגיע לכ150 אלף.

s-339

823

ובכל זאת, שאלנו את פנקייביץ, מה עשה את ההבדל בין מי שהצילו יהודים לבין מי שיכלו להצילם ולא עשו זאת?

s-340

824

פנקייביץ אמר שזה שונה ממקרה למקרה.

s-341

825

אבל אולי זה תלוי בחינוך, אולי במבנה הנפשי, אולי באמונה.

s-342

826

מעל למיטתו תלוי תצלום קטן של האפיפיור.

s-343

827

הוא לא עודד אותנו להתפלסף על כך.

s-344

828

השאלה למה לא היו יותר פנקייביצים מביכה אותו, התרשמנו, ואולי פשוט נמאסה עליו, אחרי שנים כה רבות.

s-345

829

הוא לגם בחמדה מהליקר הצרפתי שהבאנו לו; אישתו הגישה קפה.

s-346

830

מה הוא יודע למה האחד נהג כך והשני אחרת.

s-347

831

ברור שכולם יכלו לעשות יותר.

s-348

832

גם הוא היה צריך לעשות יותר.

s-349

833

בכל יום הוא מייסר את עצמו על שלא עשה יותר, אמר לנו ושקע בשתיקה עמוקה.

s-350

834

הוא מתגורר בבית דירות ישן הניצב בצלה של כנסייה ציורית ולה מגדל מחודד שבראשו שעון.

s-351

835

עד שנפרדנו החל לרדת גשם סתיו דקיק ודוקרני.

s-352

836

היה שקט מוחלט בסמטה, וכמעט חושך.

s-353

837

רק שעון הכנסייה הפיץ אור צהבהב.

s-354

838

תדיאוש פנקייביץ אמר שמן הסתם לא נתראה עוד, ומסר דרישת שלום לכל מי שעוד זוכר אותו אולי.

s-355

839

יש השולחים לו ברכות לחג המולד; זה משמח אותו מאוד, אמר.

s-356

840

תומס טריוק מחפש אישה ישראלית ושמה בלומה.

s-357

841

הוא מלונאי פולני ומדריך תיירים, בסוף שנות הארבעים לחייו.

s-358

842

בלומה היתה ילדה יהודייה, יתומה, ניצולת השואה.

s-359

843

אמא שלו, שהיתה מנהלת בית ספר בוורשה, אימצה אותה אחרי המלחמה.

s-360

844

ככל שהוא זוכר לא נוצר ביניהם קשר מיוחד; באותה תקופה לא התעניין בילדות.

s-361

845

אבל בלומה נשארה בביתם שנים אחדות ואהבה מאוד את אמא שלו.

s-362

846

לימים עזבה את פולין ועלתה לישראל.

s-363

847

הוא יודע שהתיישבה בעכו והתחתנה עם מלח.

s-364

848

לפעמים היתה כותבת לאמא שלו, אבל כבר עשרים שנה חדלה לכתוב.

s-365

849

אולי חשבה, אחרי מלחמת ששת הימים, שמכתבים מישראל עלולים להזיק.

s-366

850

עכשיו זה השתנה.

s-367

851

אמא שלו עוד חיה.

s-368

852

לפעמים היא שואלת את עצמה מה שלום בלומה שלה.

s-369

853

בנה חשב שאולי באמצעות העיתון אפשר יהיה לאתר אותה.

s-370

854

שגב העלה נקודות רבות שיש בהן מן האמת, ויתרה מזאת הן מעוררות מחשבה לגבי אינדוקטרינציה פוליטית מטעם משרד החינוך שאין מקומה במסע 'יזכור'.

s-371

855

מיליוני היהודים שאת קברותיהם באנו לפקוד לא הצביעו עבור מפלגה זו או אחרת.

s-372

856

אך התזה הפוליטית שאותה בא שגב לאמת היא שהכתיבה את רשמיו.

s-373

857

במקום שאירועים או מעשים לא התאימו לתזה הוא מספר אמת חלקית.

s-374

858

אינני יכולה שלא להתרשם מכך שהוא מתעלם מכמה נקודות מפתח דווקא במסעם של תלמידי התיכון המסורתי שאותם הוא מרבה לצטט.

s-375

859

הטקס שערכו תלמידים אלה בטרבלינקה אותם תלמידים שניהלו ויכוח בנושא הטקסים המרובים היה אחר, והדגלים נשארו מיותמים בצד.

s-376

860

שגב הקפיד שלא להתייחס לשוני בכתבתו.

s-377

861

איני יכולה שלא להתריס בפניו על משפט אחד בקטע הפתיחה של הכתבה: 'המסע כרך פולחן שכולו רגשות וסמלים (...) וסגידה ביזארית לעתים לזיכרון, למוות ולקיטש'.

s-378

862

מהו הקיטש בזיכרון ובמוות?

s-379

863

האם הזמן קובע מורטוריום ל'יזכור'?

s-380

864

מתי טקסי יום הזיכרון לחללי צה'ל הנערכים בבתי הספר ברחבי הארץ ייהפכו חלק מסגידה ביזארית זו?

s-381

865

מורה אחת בבית הספר, אשר מחזיקה בדעה דומה לשל מר שגב, ענתה לשאלתי זו: זיכרון חללי צה'ל שונה, זה חלק מהחיים שלנו בהווה.

s-382

866

ואם וכאשר נזכה בשלום המיוחל, ימני או שמאלני, והילדים של היום יהיו הזקנים של מחר, האם הטקסים מרובי השירים העצובים וקטעי הקריאה והורדת הדגל לחצי התורן וקדיש ועוד כהנה וכהנה סמלים יהיו בגדר סגידה ביזארית?

s-383

867

תום, ליווית אותנו חודשים ארוכים ושבוע אחד קצר.

s-384

868

חבל שאחת המסקנות מההיכרות אתנו היתה שיש במוות קיטש.

s-385

869

רשמת בפנקסך הקטן כל מלה שנאמרה, כל שיר שהושר, כל בדיחה שסופרה.

s-386

870

חבל שבכתבתך התייחסת למה שהתאים לדעה המגובשת שהיתה לך לפני שפתחנו בפניך את סגור לבנו.

s-387

871

בוויכוח שקדם לנסיעה הייתי בעד הטקסים ובעד הנפת הדגל והרגשתי כמו אחרים, שאני הולך לייצג את ששת המיליונים.

s-388

872

עכשיו ברור לי שרוב הטקסים לא נגעו לי.

s-389

873

הטקס היחיד שנגע לי היה בטרבלינקה, וזה היה טקס אישי מאוד, רק שלנו, תלמידי בית הספר המסורתי: הדגלים היו מונחים בצד.

s-390

874

חלק מאתנו התפלל בטרבלינקה.

s-391

875

זו היתה התפילה הקשה ביותר בחיי.

s-392

876

אינני מבין מה הבעיה הגדולה ב'פולחן'.

s-393

877

לפי דעתי זה לא פולחן.

s-394

878

אנשים עוברים חוויה קשה, והם לפעמים נזקקים למשהו שיבטא את רגשותיהם ולמשהו שיחזק אותם.

s-395

879

מה רע בזה?

s-396

880

הרגשתי שמח שיש לנו מדינה ומקום לחיות בו: כן, 'יהיה מה שיהיה' אני נשאר כאן.

s-397

881

אבל לא חזרתי מהנסיעה הזו 'יותר ציוני': רק הידע שלי והקרבה שלי לעבר היהודי שלי התחזקו.

s-398

882

אני גם מסכים בהחלט שלצד העניין הלאומי צריך לשים דגש חזק יותר על הלקח ההומניסטי: דיכוי הגזענות, ביצור הדמוקרטיה וכו.

s-399

883

אנחנו עם אשר מאז ומתמיד סבל מגזענות ומשנאה.

s-400

884

אנו חייבים לדכא רגשות כאלה ולהילחם בכל סוג של גזענות ופגיעה בזכויות האדם.