| s-101
| אנזימים אלו גורמים להידרוליזה של הטבעת הבטא לקטמית, מפרקים אותה בצורה בלתי הפיכה ומבטלים את פעילותה . |
| s-102
| בקרב חיידקי Staphylococcus שכיחות גבוהה של חיידקים המייצרים פניצילינאז, ועל כן הם עמידים לפניצילינים הטבעיים . |
| s-103
| הפניצילינים העמידים לפניצילינאז מתגברים על מנגנון עמידות זה מאחר שהשייר הצדדי שלהם אינו מאפשר קישור לפניצילינאז , אולם יעילותם נגד חיידקים אלה נמוכה יותר משל הפניצילינים הטבעיים . |
| s-104
| אופן התמודדות נוסף נגד בטא לקטמאז, הוא שילוב של פניצילין עם מעכב בטא לקטמאז, אשר מאפשר טווח רחב יותר של פעילות אנטימיקרוביאלית. |
| s-105
| בחיידקים גראם-שליליים מעבר הפניצילין והגעתו לדופן התא תלוי בתעלות פורינים על פני קרום התא החיצוני . |
| s-106
| על מנת לחדור את הקרום על הפניצילינים להיות בגודל , מבנה ומטען חשמלי מתאימים. |
| s-107
| היעדר פורינים המאפשרים מעבר פניצילין או מוטציה שתמנע מעבר של פניצילין יקנו לחיידק עמידות לפניצילין . |
| s-108
| בנוסף , פניצילין שכבר חדר את קרום התא החיצוני עלול להיות מוצא בצורה פעילה. |
| s-109
| מוטציות הגורמות לירידה בזיקה של החלבונים קושרי הפניצילין בחיידק מקטינות את יכולת הקשירה של סוגים רבים של פניצילין לחיידק ומקנה לחיידק עמידות נגד מגוון פניצילינים. |
| s-110
| דוגמה לכך הוא הזן MRSA, אשר מייצר PBP מסוג PBP2a שלו זיקה נמוכה במיוחד לפניצילינים . |
| s-111
| פניציליןהיא התרופה השכיחה ביותר הגורמת לאלרגיה , עם שיעור הימצאות הנע בטווח 6%–25% , באזורים גאוגרפיים שונים. |
| s-112
| ביטויי האלרגיה לפניצילין נעים מפריחה בצורת סרפדת ועד , במקרים קיצוניים, לאנפילקסיס . |
| s-113
| פניצילינים משמשים למעשה הפטנים בהיקשרם לחלבונים מתמיסה לא מזוקקת או לחלבונים בגוף המטופל לאחר מתן התרופה . |
| s-114
| הרכיבים העיקריים הגורמים לאלרגיה לפניצילין הן פניצילואיל ונגזרות של חומצה פניצילנית. |
| s-115
| התגובה האלרגית המתוארת לעיל מתווכת על ידי אימונוגלובולינים מסוג IgE, אולם ישנם מנגנונים נוספים ונדירים יותר של רגישות יתר לתרופה הגורמים לאנמיה המוליטית, מחלת הנסיוב הזר , תסמונת סטיבנס-ג'ונסון ודלקת כלי דם. |
| s-116
| תלונות של מערכת העיכול , לרבות כאב בטן ושלשול , יכולות להופיע במתן פומי של פניצילין, ובפרט אמוקסיצילין/חומצה קלוולנית. |
| s-117
| עלייה באנזימי כבד תוארה לאחר שימוש בפניצילין , בפרט לאחר אוקסצילין ופלוקלוקסצילין . |
| s-118
| התרופה השכיחה ביותר הגורמת לפגיעה כבדית על רקע תרופתי היא אמוקסיצילין/חומצה קלוולנית, שכן זוהי תרופה שכיחה מאוד בשימוש לזיהומים בדרכי הנשימה . |
| s-119
| הביטוי הוא של עלייה באנזימי הכבד , בעיקר כולסטטיים, עם בחילה, חוסר תיאבון, תשישות, צהבת וגירוד . |
| s-120
| פניצילינים, ובפרט מתיצילין, עלולים לגרום לדלקת כליות אינטרסטיציאלית, המתבטאת באי -ספיקת כליות חריפה עם חום, פריחה כתמית, אאוזינופיליה, פרוטאינוריה אאוזינופילוריה (אאוזינופילים בשתן ) והמטוריה . |
| s-121
| ברוב המקרים הפסקת התרופה מביאה להחלמה מלאה. |
| s-122
| פניצילינים, שהם אניונים שאינם נספגים בחזרה באבובית הכליה המרוחקת , גורמים לשינוי בהפרשת יוני המימן בשתן , וכתוצאה מכך גורמים לאיבוד אשלגן בשתן ולהיפוקלמיה . |
| s-123
| מבין הפניצילינים העמידים לפניצילינאז , נפצילין נושא סיכון גבוה יותר להיפוקלמיה מאוקסצילין . |
| s-124
| לחלופין, פניצילינים הניתנים כמלח אשלגן עלולים לגרום להיפרקלמיה . |
| s-125
| הפרעות המטולוגיות הן נדירות, אולם מתוארים מקרים של נויטרופניה בכל סוגי הפניצילין , בפרט במתן מינונים גבוהים. |
| s-126
| המנגנון אינו ברור לאשורו , אולם הספירה הלבנה חוזרת לרמתה התקינה לאחר הפסקת התרופה . |
| s-127
| בריכוז גבוה הפניצילינים נקשרים לקולטן ל-ADP על גבי טסיות הדם ומונעים את התלכדות הטסיות . |
| s-128
| כמו תרופות רבות אחרות, פניצילינים גם עלולים לגרום לארגמנת תרומבוציטופנית חיסונית. |
| s-129
| פרכוס טוני-קלוני עלול להופיע עם מתן פניצילין במינון גבוה, ובפרט באי -ספיקת כליות, שאז הפניצילין מתפנה לאט ומצטבר בגוף . |