| s-202
| במקרים חמורים, או במקרים בהם החולה איבד את ההכרה , ניתן לטפל בהיפוגליקמיה באמצעות זריקת ההורמון גלוקגון ועירוי תמיסה עם גלוקוז (דקסטרוז) לוריד . |
| s-203
| במרבית המקרים חולי סוכרת ירגישו בתסמינים המוזכרים לעיל, אבל כ-17% מהם מפתחים לאורך השנים תחושה מופחתת למצבים של רמת גלוקוז נמוכה בדם (Hypoglycemia Unawareness). |
| s-204
| הדבר מתרחש כתוצאה ממקרי היפוגליקמיה חוזרים ונשנים ולעיתים כתוצאה מתרופות (למשל, חוסמי ביתא מפחיתים את תגובת הרעד ומאיטים את הדופק ) ומוביל לכך שחלק מהתסמינים אינם מופיעים כלל, או מופיעים בצורה מופחתת, גם כאשר רמת הגלוקוז בדם נמוכה. |
| s-205
| היפרגליקמיה |
| s-206
| ערך מורחב – היפרגליקמיה |
| s-207
| היפרגליקמיה(עודף גלוקוז בדם ) הוא הסימן השכיח ביותר אצל חולי סוכרת טרום-האבחנה והטיפול וגם לאחריה . |
| s-208
| התסמינים הראשונים של היפרגליקמיה כוללים פה יבש, צמא, השתנה מרובה, רעב, עייפות, בלבול וראייה מטושטשת אבל יכולים להגיע, במקרה של היפרגליקמיה חמורה, להתייבשות , הזיות, איבוד כושר הדיבור , אובדן הכרה ומוות . |
| s-209
| רמת גלוקוז בדם של מעל 250mg/dl (ולעיתים אף יותר מ-600mg/dl ) יכולה להחשב היפרגליקמיה חמורה אם נמצאים בדם קטונים. |
| s-210
| אם מצב זה לא מטופל הוא עלול להוביל אצל חולי סוכרת מסוג 1 לחמצת קטוטית סוכרתית ואף למוות . |
| s-211
| היפרגליקמיהמתרחשת לרוב משתי סיבות אפשריות: הראשונה , אכילת כמות גדולה מדי של פחמימות בכלל, או ביחס לכמות האינסולין שהוזרקה (או בתזמון לא מתאים). |
| s-212
| השנייה , רמה נמוכה של אינסולין בדם או תנגודת-אינסולין חריפה כתוצאה ממחלה , פציעה או זיהום (כלומר, מצבי דחק) ונוכחות של הורמונים נוגדי-אינסולין (שהם הורמוני דחק). |
| s-213
| הטיפול בהיפרגליקמיה נעשה על ידי טיפול באינסולין , החזרת נוזלים (בשתייה או בעירוי ) והרחקת הגורמים להתרחשותה . |
| s-214
| סיבוכים בטווח הארוך |
| s-215
| הסוכרת היא סיבת המוות הרביעית מבין סיבות המוות בישראל . |
| s-216
| כ-70-78% ממקרי קטיעות הגפיים , כ-44% מטיפולי הדיאליזה וכ -13% ממקרי העיוורון בישראל קשורים בסוכרת . |
| s-217
| לאורך זמן, רמה גבוהה של גלוקוז בדם (היפרגליקמיה) גורמת לשינוי בדפוסי זרימת הדם ובמבנה כלי הדם ויכול לגרום למצבים רפואיים רבים: |
| s-218
| מיקרואנגיופתיה (פגיעה בכלי דם קטנים) - פגיעה מצטברת בקרומי תאי האנדותל של עורקים קטנים ונימים גורמת להרחבתם , ולנטיה הן לדימומים והן להפרעות -זרימה באזורים עמוקים של רקמות. |
| s-219
| מיקרואנגיופתיה של סוכרת עשויה להתרחש בכל אחת מרקמות הגוף באיברים השונים ולפגיעה בתפקודם . |
| s-220
| טרשת עורקים (מאקרואנגיופתיה - פגיעה בכלי דם גדולים) - רובד טרשתי מצטבר על דפנות העורקים הבינוניים והגדולים , מקשיח אותם ואף חוסם אותם . |
| s-221
| מחלות כלי דם אלה גורמות חוסר אספקת חמצן (איסכמיה) באיברים שונים וכוללות התקפי לב, שבץ איסכמי, נמק בכפות הידיים והרגליים , אימפוטנציה ועוד . |
| s-222
| רטינופתיה (פגיעה ברשתית ) – סוכרת היא הגורם הראשי לעיוורון בעולם המערבי . |
| s-223
| רמות הסוכר הגבוהות גורמות להרס הרשתית ועיוות במבנה של כלי הדם בה . |
| s-224
| נפרופתיה (פגיעה בכליות ) – סוכרת היא הגורם העיקרי לאי -ספיקת כליות סופנית, בעיקר בעקבות סיבוך - סוכרת כלייתית המאלצת את החולה לעבור דיאליזה. |
| s-225
| הנזק הוא ליחידה התפקודית של הכליה , הנפרון . |
| s-226
| נוירופתיה (פגיעה עצבית) – סוכרת עלולה לגרום נזק לכל אחד ואחד מהעצבים בגוף הנמצאים מחוץ למערכת העצבים המרכזית , מכיוון שחילוף החומרים של הגלוקוז איננו תקין, ובשל אספקת דם הלקויה , נזק זה גורם לאובדן תחושה, תחושת עקצוץ, שיתוק ופגם בתפקודים שונים של מערכת העצבים . |
| s-227
| רגל סוכרתית – סוכרת היא הסיבה העיקרית לכריתת רגל בעולם המערבי . |
| s-228
| ברגל סוכרתית מחזור הדם לעיתים אינו טוב, העור יבש, ועלול להיות מצופה בקשקשים . |
| s-229
| במצב כזה נמצאת רגלו של החולה בסיכון להיווצרות פצע או כיב שאינו מחלים. |
| s-230
| אחד מהגורמים המגבירים את הסיכון הוא העובדה שאצל חולי סוכרת רבים נפגעים עצבי תחושה ברגליים . |
| s-231
| במצב הזה , במקרה של פגיעה בכף הרגל , אין החולה מרגיש כי נפגע. |
| s-232
| הוא לא חש תחושות של כאב, חום או קור, הגורמות לאדם בעל תחושה תקינה לסגת מגירויים מזיקים. |
| s-233
| חולה סוכרת שידרוך על מסמר לא ירגיש זאת בחלק מהמקרים , וכך נוצרים יותר פצעים ברגליו . |
| s-234
| בנוסף לכך , גם כלי הדם בגפיים של חולי הסוכרת פגועים ולכן זרימת הדם לפצע ירודה ומגיע פחות חמצן. |
| s-235
| כמות מספקת של חמצן היא הכרחית להחלמה מהירה של הפצע . |
| s-236
| כמו כן, מגיעים פחות תאי דם לבנים, וגם זה מעכב את ריפוי הפצע . |
| s-237
| כתוצאה נוצרים יבלות וכיבים . |
| s-238
| בהמשך עלולים להתפתח זיהומים, דלקות ובצקת הרקמה , הגורמים הפרעה נוספת באספקת הדם וחוזר חלילה. |
| s-239
| לכן במקרים רבים אפילו פצעים פשוטים מזדהמים, ויכולים להתפתח לכיבים רציניים בכף הרגל ולנמקים . |
| s-240
| הפרעה לתפקוד תאי דם-לבנים - התפקוד של התאים הלבנים נפגם, מה שגורם לרגישות לזיהומים , במיוחד בדרכי השתן ובעור . |
| s-241
| טיפול ומעקב |
| s-242
| הטיפול בכל סוגי הסוכרת הוא טיפול מורכב. |
| s-243
| בעוד הטיפול בסוכרת מסוג 1 מחייב שימוש באינסולין ממקור חיצוני (באמצעות זריקות או משאבת אינסולין), הטיפול בסוכרת מסוג 2 יכול לכלול שילוב של דיאטה דלת פחמימות, פעילות גופנית, תרופות בבליעה ולעיתים אף טיפול באינסולין . |
| s-244
| חלק מהותי בטיפול בסוכרת הוא מעקב אחרי רמות הגלוקוז בדם . |
| s-245
| המעקב נעשה על ידי בדיקת דם עצמית באמצעות מד-סוכר (גלוקומטר). |
| s-246
| תדירות הבדיקה משתנה בהתאם לסוג הסוכרת ואופן הטיפול הנבחר ויכולה אף להגיע ל-6–8 פעמים ביום . |
| s-247
| בשנים האחרונות נוספו גם מדי-סוכר רציפים המאפשרים , במגבלות שונות, מעקב רציף לאורך כל היום והלילה . |
| s-248
| במעקב רפואי שוטף ניתן לעקוב גם אחרי רמת המוגלובין מסוכרר (HbA1c). |
| s-249
| היות שגלוקוז נקשר להמוגלובין בכדוריות הדם , והיות ואורך חייה של כדורית דם הוא כ-120 יום, ההמוגלובין המסוכרר משמש מדד מצוין לרמות הסוכר הממוצעות ב-3 החודשים האחרונים . |
| s-250
| איזון מוצלח אצל חולי סוכרת הוא מאבק בלתי פוסק בניסיון לשמור את רמת הגלוקוז בדם תקינה ולהימנע ממצבים של היפרגליקמיה והיפוגליקמיה ולשמור על איזון טוב ככל הניתן על מנת למנוע סיבוכים ארוכי-טווח. |
| s-251
| הדבר מורכב עוד יותר עקב כמות הגורמים הידועים (והלא ידועים) המשפיעים על מדדים אלה, הכוללים תזונה, פעילות גופנית, דחק נפשי, וסת (אצל נשים) ואפילו מזג האוויר . |
| s-252
| ההתמדה הנדרשת למעקב וטיפול בסוכרת יכול אף להשפיע על מצבו הנפשי של החולה לאורך זמן ולהוביל למצב של שחיקה. |
| s-253
| מחקרים רחבי היקף (ה-DCCT בסוכרת סוג 1, שכלל 1441 נבדקים, וה -UKPDS בסוכרת סוג 2, שכלל 5102 נבדקים) הוכיחו שטיפול מוגבר בסוכרת , השואף לאיזון נורמלי ככל האפשר של רמת הגלוקוז בדם , מוריד את הסיכון לחלק מסיבוכי הסוכרת בצורה דרמטית. |
| s-254
| אולם, בטיפול אינטנסיבי גוברת הסבירות להיפוגליקמיה ולכן יש נטייה לצוות הרפואי לכוון את החולים להשיג ערכי גלוקוז בדם גבוהים מאשר אצל אדם בריא. |
| s-255
| הערך המדויק אליו יש לכוון נתון במחלוקת ותלוי גם במצב הגופני הכללי ובעבר הרפואי . |
| s-256
| בפברואר 2018 פורסמו תוצאות מחקר התערבות קליני מבוקר אקראי של רופאי משפחה, אשר הראה כי על ידי שילוב של גמילה מתרופות סוכרת ומתרופות נגד לחץ דם יחד עם שינוי תזונתי מקיף וירידה במשקל , הגיעו כמחצית מחולי סוכרת סוג 2 לריפוי מלא מהמחלה , יחד עם שיפור משמעותי באיכות חייהם . |
| s-257
| יעדי הטיפול וערכי מטרה |
| s-258
| ערכי המטרה בטיפול תרופתי נגד סוכרת עברו שינויים לאורך השנים ועדיין נמצאים במחלוקת בין ארגונים מדעיים-רפואיים שונים. |
| s-259
| ערכי המטרה המומלצים על ידי קולג' הרופאים האמריקאי : |
| s-260
| ערך HBA1C הנמוך מ-8% אך לא פחות מ-7% עבור רוב המטופלים , כאשר יש לקבוע את הערך הרצוי תוך דיון עם המטופל על היתרונות והנזקים של הטיפול התרופתי , העדפותיו , בריאותו , תוחלת חייו הצפויה , העומס הטיפולי והעלויות . |
| s-261
| למטופלים עם תוחלת חיים צפויה של פחות מ-10 שנים, לפי גיל מתקדם, מגורים במוסד סיעודי או מצבים כרוניים בשלב סופני, אין לאזן לפי ערך HBA1C אלא לטפל למניעת תסמיני היפרגליקמיה. |
| s-262
| ערכי המטרה המומלצים על ידי איגוד הסוכרת האמריקאי : |
| s-263
| ערך HBA1C הנמוך מ-7% (ממוצע גלוקוז בדם של 154gl/dl ) |
| s-264
| רמות גלוקוז טרום ארוחה הנעות בין 70–130 מ'ג לד"ל . |
| s-265
| רמות גלוקוז לאחר ארוחה (שעה-שעתיים לאחר ארוחה) שהן פחות מ-180 מ'ג לד"ל |
| s-266
| בשנת 2008 פרסמו איגוד הסוכרת האמריקאי , קולג' הקרדיולוגים האמריקאים ואיגוד הלב האמריקאי הנחיות זהירות יותר בעקבות ממצאי מחקרים (ACCORD, ADVANCE and VADT) שמצאו העדר תועלת או אף עליה בתמותה במטופלים בטיפול התרופתי המוגבר . |
| s-267
| ערך HBA1C האופטימלי שנמצא במחקר על קשר לתמותה כללית בבני 50 שנים ומעלה שנטלו יותר מתרופה אחת לסוכרת הוא 7.5%-8% - כלומר רמות גלוקוז טרום הארוחות הנעות בין 140–200 מ'ג לד"ל . |
| s-268
| טיפול באינסולין |
| s-269
| ערך מורחב – טיפול תרופתי בסוכרת |
| s-270
| טיפול באינסוליןממקור חיצוני ניתן לכל חולי סוכרת מסוג 1 ולחלק מחולי סוכרת מסוג 2 באמצעות זריקה תת-עורית או משאבת אינסולין. |
| s-271
| בעבר היו מפיקים אינסולין מלבלב של בעלי-חיים (דבר שהיה גורם במקרים לא מעטים לתגובות אלרגיות קשות אצל המטופלים ), אבל כיום מדובר על סוגים שונים של אינסולין סינתטי. |
| s-272
| רמות האינסולין בגוף התקין מורכבות ממרכיב בסיסי (בזאלי) השומר על רמה קבועה כל הזמן , ומרכיב 'בולוסי' היוצר קפיצה ברמות אינסולין בהתאם למזון שאנחנו אוכלים ורמת הגלוקוז בדם . |
| s-273
| כדי לחקות התנהגות זו פותחו אינסולינים סינתטיים השואפים לשמור על רמה קבועה לאורך זמן (לבמיר, לנטוס) ואינסולינים שרמתם עולה ויורדת בצורה מהירה מאוד (נובורפיד, הומולוג, אפידרה). |
| s-274
| כמו כן, עדיין נעשה שימוש בסוגי אינסולין ישנים יותר כמו אינסולין רגיל (Regular) ואינסולין בעל טווח בינוני (NPH). |
| s-275
| הקושי המרכזי באיזון רמת הגלוקוז בדם קשור לאופן שבו פועל הלבלב . |
| s-276
| בעוד שאצל האדם הבריא הלבלב מגיב באופן מיידי לאוכל ולשינויים ברמת הגלוקוז בדם , אצל חולה הסוכרת יכולות להתרחש שתי טעויות מרכזיות: טעות בכמות האינסולין המוזרקת ביחס למזון הנצרך , בעיקר פחמימות (מצב שיכול להוביל להיפוגליקמיה או היפרגליקמיה) או טעות בתזמון , שכן בניגוד ללבלב שהתגובה שלו מיידית, לאינסולין המוזרק מתחת לעור לוקח זמן להיספג, כתלות במיקום ההזרקה , בחום , בפעילות וגורמים נוספים. |
| s-277
| רוב החולים עושים שילוב בין זריקות של אינסולין לטווח בינוני-ארוך (פעם או פעמיים ביום ) עם מספר זריקות אינסולין לטווח -קצר (לפני האוכל או על מנת לטפל בהיפרגליקמיה ). |
| s-278
| חלק מחולי הסוכרת מסוג 1 עושים שימוש במשאבת אינסולין, המחוברת אל החולה ומזליפה אינסולין קצר-טווח ברמות קטנות לאורך כל היום ובכך מחליפה את הצורך בזריקות אינסולין ארוך-טווח. |
| s-279
| השימוש במשאבה עדיין דורש מהמשתמש לעקוב אחרי רמת הגלוקוז בדם ולהפעיל 'בולוסים' של אינסולין קצר-טווח בעת האוכל . |
| s-280
| בשנת 2014 אישר מנהל המזון והתרופות האמריקאי שימוש במשאף אינסולין קצר-טווח המשווק בשם 'אפרזה'. |
| s-281
| לחלק מהחולים בתחילת טיפול באינסולין נבחן שלב של ירח דבש. |
| s-282
| טיפול בתרופות |
| s-283
| בסוכרת סוג 2 ניתן לנצל את התפקוד השיירי של תאי הבטא ולהימנע ממתן אינסולין חיצוני. |
| s-284
| הדבר נעשה במספר שיטות: |
| s-285
| תרופותשמעלות את רגישות התאים לאינסולין - תרופות המייעלות את פעילות האינסולין . |
| s-286
| תרופות אלו כוללות את אבנדייה (רוזיגליטזון), או מטפורמין, ומורידים את התנגודת לאינסולין ב-75% מהחולים . |
| s-287
| תופעות לוואי שכיחות שעלולות להופיע בעקבות שימוש בתרופות אלו כוללות בחילה, בעיות עיכול וחולשה . |
| s-288
| השימוש ברוזיגליטזון איננו נפוץ כיום, מאחר שנמצא כי התרופה הייתה כרוכה בהעלאת הסיכון לאי ספיקת לב ותמותה קרדיו-וסקולרית. |
| s-289
| המטפורמין, לעומת זאת, משמש קו ראשון לטיפול בסוכרת סוג 2 (תרופה זו אינה גורמת להיפוגליקמיה ולכן המטופלים אינם חוששים ליטול אותה ), אך הוא אסור לשימוש בחולים עם פגיעה בתפקוד הלב , מערכת נשימה, הכבד ועוד . |
| s-290
| תרופותשמונעות ספיגת סוכר ממערכת העיכול - בחולי סוכרת סוג 2, הפרשת האינסולין היא בעלת תבנית שונה. |
| s-291
| במקום הפרשה מהירה וחזקה לאחר האוכל , האינסולין מופרש לאט יותר. |
| s-292
| כדי להתאים את רמות הסוכר לשינוי זה בהפרשת אינסולין פותחה תרופה שמעכבת את ספיגת הסוכר במעי (אקרבוז). |
| s-293
| תרופותהגורמות להפרשת אינסולין - תאי הבטא הנותרים בלבלב צריכים להתמודד עם תנגודת לאינסולין ברקמות המטרה (כזכור , זה היסוד של סוכרת סוג 2). |
| s-294
| דרך אחת לעשות זאת היא באמצעות יותר אינסולין. |
| s-295
| יש כיום תרופות (סולפוניל-אוראה, תרופות ממשפחת הגלינידים כגון רפגליניד) שפועלות על תאי ביתא בלבלב וגורמות להפרשת אינסולין לדם . |
| s-296
| למרות יעילותן באיזון רמות הגלוקוז בדם , תרופות אלו עלולות לגרום להיפוגליקמיה (בדומה לאינסולין חיצוני) וגם כרוכות לפעמים בעלייה במשקל הגוף (כנראה מכיוון שהאינסולין המוגבר שמופרש , בהיותו הורמון אנאבולי, גורם לעליה במשקל הגוף לאורך זמן). |
| s-297
| תרופותהמגבירות הפרשת גלוקוז בשתן - בתהליך סינון הדם והשתן בכליות , הגלוקוז עובר ספיגה מחדש בכליותעל ידי קו-טרנספורטר שנקרא SGLT2 (Sodium Glucose co-Transporter 2). |
| s-298
| לאחרונה אישרמנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) שימוש בתרופות מקבוצת חוסמי ה-SGLT2 בסוכרת סוג 2 הגורמת לעליית הפרשת בגלוקוז בשתן , לאחר שמחקרים הראו ירידה ברמת HBA1C וגלוקוז בצום . |
| s-299
| תרופותשגורמות להפרשת אינסולין כתלות בגלוקוז - תרופות חדשות מקבוצת מעכבי האנזים DPP4 (כגון סיטאגליפטין ווילדאגליפטין ), מעלות את רמת ההורמונים האינקרטינים על ידי שימוש במנגנון פיזיולוגי, הפועל רק בתגובה להימצאות גלוקוז במעי , ובכך גורמות לעליה ברמות האינסולין המופרש מהלבלב מיד לאחר האוכל ולוויסות טוב יותר של רמות הסוכר בדם . |
| s-300
| תרופות מקבוצה זו נלקחות בכדור דרך הפה , אינן 'סוחטות' את הלבלב , אינן גורמות לעליה במשקל או להיפוגליקמיה משמעותית, ולכן נחשבות בטוחות ונוחות לשימוש . |
| s-301
| תזונה |