| s-603
| רס בבית קפה פינתי ברחוב אלנבי, לא הרחק מהספרייה הפולנית . |
| s-604
| בפתח הספרייה הצטופפו פולנים, שכתוצאה ממצוקות הקיום היום -יומי נאלצו להרחיק לכת לישראל בחיפוש אחר עבודה. |
| s-605
| היו שם סטודנט לאמנות מוורשה השוטף מכוניות בתל -אביב, ומהנדסת בניין מלובלין העובדת כעוזרת בית בפרבר אמיד. |
| s-606
| שניים מבין אלפי הפולנים השוהים כיום בישראל . |
| s-607
| ביום חופשתם השבועי הם מגיעים לספרייה הפולנית כדי להציץ בעיתון , המזכיר את הבית . |
| s-608
| 'בדיוק כמו שעשה מארק חלאסק', נזכר יורק פרס בידידו מלפני שלושים שנים. |
| s-609
| חלאסקו, שחי בישראל כשלוש שנים, ומאז מותו לפני 21 שנים נשכח בישראל ובמולדתו , זוכה בימים אלה לעדנה מחודשת. |
| s-610
| לפחות שתי עבודות דוקטורט נכתבו עליו לאחרונה בפולין , ובארצות הברית יצא עתה לאור אחד מספריו , 'להרוג את הכלב השני '. |
| s-611
| הביקורת ב"ניו -יורק טיימס בוק רוויו' היתה אוהדת. |
| s-612
| הסיפור , כמו שלושה אחרים 'ביום מותו ', 'מומר ביפו ' ו"אספר לכם על אסתר' מבוססים על חוויותיו של חלאסקו בישראל . |
| s-613
| הסיפורים מצליחים להעביר לקורא את הניחוח המיוחד , את דופק החיים של ישראל, ובמיוחד את תל-אביב של ראשית שנות הששים . |
| s-614
| מה שעושים תום וולף לניו -יורק ומרטין אמיס ללונדון של זמננו , הצליח לעשות לעיר הגדולה בישראל דווקא יוצר פולני, מוכשר כמו שד, שהתוודע לכרך התל -אביבי של אז. |
| s-615
| בכמה מיצירותיו של חלאסקו יש יסודות הרוויים באותה תחושה חמקמקה שקשה להגדירה ובכל זאת ניתן לזהותה : תחושת התל -אביביות. |
| s-616
| תל-אביב של בתי המלון הזולים באלנבי , של חוף הים והדרך בואכה יפו, של הנסיעה באוטובוסים , של הקיץ הלח והזעה , של עלובי החיים של הלילה והפושעים הקטנים בשולי החברה . |
| s-617
| כל אלה מופיעים במיוחד ב"להרוג את הכלב השני ', סיפור גרוטסקי על שני מהגרים פולנים החיים בישראל בראשית שנות השישים . |
| s-618
| האחד שואף להיות סופר ושחקן , והשני במאי כושל בתיאטרון , מומחה לשקספיר . |
| s-619
| השניים , שאינם מסוגלים או אינם רוצים לעסוק במלאכות רגילות, מוצאים את פרנסתם בחיזור אחר תיירות אמריקאיות עשירות בחופי הים של תל-אביב וחיפה ובחוף הכינרת בטבריה . |
| s-620
| הבמאי המתוסכל מביים את העלילה , וחברו השחקן משחק אותה . |
| s-621
| לשם ביצוע המזימה הם נזקקים לכלב . |
| s-622
| 'להרוג את הכלב השני ' (או בתרגום מהמקור הפולני 'להרוג את הכלב בשנית '), כתוב בשילוב מיוחד של סגנונות: לעתים הוא נקרא כסיפור אקזיסטנציאליסטי, על אף שהלשון היא של ספר בלשים; לעתים יש בסיפור דוק של אירוניה. |
| s-623
| המספר , נרדף על-ידי זיכרונות מרים ממלחמת העולם השנייה ומהתבגרותו במשטר קומוניסטי, מוצג כאדם חסר אשליות החש עצמו מנותק מהחברה האנושית הרגילה , שבין כך ובין כך 'אין לה שימוש לאף אחד'. |
| s-624
| זו כנראה הסיבה שגם כאשר הוא מתאהב בתיירת קורבן מזימתו הוא אינו יכול להניח לרגשותיו לסחוף אותו , ומעדיף לחזור למעשה ההונאה . |
| s-625
| כמו בכל יצירותיו של מארק חלאסקו, גם בסיפור הזה שזורים לכל האורך יסודות ביוגרפיים עזים. |
| s-626
| הוא נולד ב1934 בוורשה , 'עיר נעורי (...) שתמיד תהיה ללא חיוך', ייזכר לימים במרירות במכתב ששלח לאחד ממבקריו , 'ואשר ברחובותיה תוהים שיכורים ועלובי החיים '. |
| s-627
| מגיל צעיר הוא נאלץ לעבוד בעבודות מזדמנות ולהזניח את לימודיו . |
| s-628
| בגיל 16 עזב רשמית את בית הספר והחל להתפרנס כנהג מונית, חוטב עצים, משיט רפסודה בנהר ונהג משאית. |
| s-629
| באופן בלתי אמצעי התוודע לאלימות , לקו התפר של החיים ולשולי החברה . |
| s-630
| כל אלה עתידים לשמש מקורות השראה שיעצבו אותו כסופר ויופיעו ביצירותיו . |
| s-631
| עם זאת, חלאסקו טרח להשכיל ולקרוא רבות, ובכתיבתו המוקדמת אפשר לגלות עקבות של השפעות ספרותיות מגוונות. |
| s-632
| בגיל עשרים פרץ מארק חלאסקו לזירה הספרותית של פולין, בעזרת פרק מנובלה שכתב קודם לכן . |
| s-633
| הוא הפך לסנסציה המדוברת ביותר בפולין הספרותית , והתמנה לעורך של 'פ-פרסט' (בפשטות או ישר לעניין ), שבועון סטודנטיאלי שהיה בהנהגתו לעיתון רב-השפעה. |
| s-634
| מארק חלאסקו התגלה גם כיוצר מגוון, שמשך את עטו לא רק בכתיבה ספרותית אלא גם בביקורות קולנוע וספרות . |
| s-635
| אוסף סיפוריו הקצרים , 'צעד ראשון בעננים ', והרומאן הראשון שלו , 'היום השמיני של השבוע ', שראו אור ב1956 , שנה רבת מתח ואירועים בפולין הפוסט -סטליניסטית, נתנו ביטוי למרד הנעורים ולאכזבה המרה של הדור הצעיר מההבטחה הקומוניסטית . |
| s-636
| מבקרים פולנים ומערביים היו נדיבים ביותר בשבחים שהרעיפו על הכשרון החדש , וביכרו להתעלם מחולשות כתיבתו ומבוסריותו . |
| s-637
| במערב ראו בו את המקביל הפולני לדור של היוצרים 'הצעירים הזועמים ' מאנגליה , שביטאו בעזרת קולנוע וכתיבה נאו-ריאליסטית את החיים כפי שהם . |
| s-638
| 'היום השמיני של השבוע ' תורגם ל15 לשונות, וכעבור שנתיים, ב1958 , זכה לגרסה קולנועית שהוצגה בפסטיבל הסרטים בקאן . |
| s-639
| לחלאסקו טרם מלאו אז 24 שנים. |
| s-640
| הפרסים הספרותיים , היוקרה וההערצה לגיבור התרבות החדש של פולין המשיכו לזרום, אבל מתחת לפני השטח החלה לתסוס מציאות חדשה. |
| s-641
| ימי ה"אביב ' הפולני , שבאוקטובר 1956 העלה לשלטון את ולדיסלב גומולקה, לא ארכו זמן רב, והשמרנות והביורוקרטיה של המפלגה הקומוניסטית חזרו ותפסו את מקומם הדומיננטי בחיי הארץ . |
| s-642
| התקווה פינתה מקומה לאכזבה ותסכול . |
| s-643
| על אף שברוב יצירותיו מאותה תקופה לא תקף חלאסקו את הסדר הקיים ואת האורתודוקסיה של הריאליזם הסוציאליסטי , והעדיף להתרכז בניסיון האנושי , לא יכולה היתה המפלגה לשאת את אופיו המרדני והנון -קונפורמיסטי. |
| s-644
| לשונו החריפה , עינו החדה ועמדת התצפית המיוחדת שלו על החיים , שהקנתה לו את הערצת הצעירים , הם גם שהביאו עליו את חרון אפם של הבוסים הקומוניסטים וגם של הכנסייה הקתולית , שהשימו עצמם להיות שומרי החומות של התרבות . |
| s-645
| חלאסקו הכוכב והסמל , חלאסקו הגיבור המורד , המעדיף את רגשות האנוש על פני ההיגד הפוליטי ואת עצמאות המחשבה על פני האמירה הקולקטיווית , היה עד מהרה לזרא לממסדים של פולין, וכשיצא ב1958 לסיור במערב הם ניצלו את ההזדמנות להלום בו . |
| s-646
| העיתונות הרשמית מטעם כינתה אותו 'איום ניהיליסטי', וגינתה אותו על 'העדר אידיאולוגיה וקולקטיוויות '. |
| s-647
| אך יותר מכל פגע בו סירובם של השלטונות והצנזורה להתיר לפרסום שתי נובלות קצרות, 'הקבר ' ו"התחנה הבאה גן עדן', על אף העובדה שאחד מהם עבד כבר קודם לכן לסרט . |
| s-648
| ברוב ייאושו ותסכולו מסר חלאסקו את שני הסיפורים לכתב -העת רב ההשפעה 'קולטורה', ביטאון בלתי רשמי של הפזורה האנטי -קומוניסטית בפריס . |
| s-649
| בעיני השלטונות היה פרסום בחוץ לארץ , ועוד בכתב העת השנוא , פשע חסר תקנה. |
| s-650
| הם סירבו להאריך את אשרת השהייה שלו , ודרשו שישוב מיד. |
| s-651
| חלאסקו ידע שאם ישוב, הוא ינודה וימנעו ממנו לפרסם וליצור . |
| s-652
| על אף שכתב כי 'כל מה שלא בא מפולין או אינו קשור אליה אינו מעניין אותי ', החליט להישאר במערב עד יעבור זעם. |
| s-653
| אבל הזעם לא חלף, והוא מצא עצמו נודד מצרפת לאיטליה , לשוויץ , למערב גרמניה, ולבסוף , בשלהי 1958 לישראל . |
| s-654
| מדוע החליט להגר דווקא לכאן ? |
| s-655
| הגירסאות ביחס לכך שונות. |
| s-656
| האחת טוענת כי הוא הוזמן על-ידי ידידו יאנק ריסקי, סופר אינטלקטואל ואדריכל פולני שהתגורר בארץ . |
| s-657
| עומרי, בעל מסעדת 'הספרייה ' בתל -אביב ואז נער בקיבוץ נצר-סירני, אומר לעומת זאת כי 'מארק הגיע לארץ בגלל שבקיבוץ חיה זולה צבינסקה, האמא הרוחנית שלו מוורשה '. |
| s-658
| הסבר נוסף מספק יורק פרס, שהיה שכנו של מארק בבניין מגורים בוורשה ואחד מידידיו הטובים בישראל : 'מארק בא לישראל כי הוזמן על-ידי מעריב. |
| s-659
| העיתונאי ממוצא פולני פיליף בן סידר לו כרטיס טיסה, והובטח למארק שיכתוב לעיתון , אבל אחרי כמה כתבות הקשר נותק'. |
| s-660
| כך או אחרת, חלאסקו הלא -יהודי קיווה למצוא בישראל במה ספרותית בקרב העולים החדשים ממולדתו . |
| s-661
| עשרות אלפי יהודים עזבו בשנים 1957-8 את פולין לאחר גל אנטישמי, והקימו כאן קהילת מהגרים תוססת מבחינה תרבותית. |
| s-662
| סופרים, משוררים, במאים, שחקנים ואינטלקטואלים שעלו מפולין הפכו את הספרייה הפולנית ברחוב אלנבי למרכזם הרוחני -תרבותי. |
| s-663
| אבל הגלות שכפה מארק חלאסקו על עצמו לא היטיבה עם חייו . |
| s-664
| הוא מצא עצמו נסוג עשור לאחור, ונאלץ לשוב ולהתפרנס ממלאכות מזדמנות. |
| s-665
| הוא עבד בישראל בזהות שאולה של חברו יורק פרס במפעל של אמקור בהרצליה פיתוח, כעוזר למודד קרקעות וכנהג משאית. |
| s-666
| הוא אף אמור היה לשחק ב"המלט ' בתיאטרון בשפה האנגלית , אך בניגוד להבטחתו לא הופיע להצגת הבכורה . |
| s-667
| כמנהגו העדיף לבלות בבאר ולשתות לשוכרה, וההצגה בוטלה. |
| s-668
| אם להאמין לאוטוביוגרפיה שפרסם , 'יפות שנות העשרים ', הוא היה גם סרסור זונות. |
| s-669
| 'זה לא נכון שבישראל הוא היה סרסור זונות', אומר יורק פרס. |
| s-670
| תקופה מסוימת התגורר חלאסקו בביתו של פרס, וגם אחר-כך, כשעבר לגור במלון 'הס' ובמלון 'ויקטורי' באלנבי , המשיכו השניים להיות חברים לשיחות נפש ולשתייה . |
| s-671
| 'מארק היה גם איש של פוזות. |
| s-672
| הוא רצה להראות שהוא גברי. |
| s-673
| שהוא מאצו. |
| s-674
| הוא אהב מערבונים וכך גם התייחס לחיים . |
| s-675
| רק אחרי שראיתי את הסרט ענק עם גיימס דין הבנתי מאיפה מארק לקח את המאניירות ואת המימיקה שלו . |
| s-676
| הוא ניסה לחקות את גיימס דין. |
| s-677
| הוא היה גבוה, יפה, מלא חן ונשים רצו, השתגעו אחריו . |
| s-678
| ומארק אהב להיות פופולרי ונחשק '. |
| s-679
| אחת מאותן נשים בחייו למעשה האשה שבחייו היתה אסתר שטיינבך, צעירה מקיבוץ נצר סירני, שעל שמה נקרא אחד מסיפוריו . |
| s-680
| הקשר ביניהם הפך לסיפור אהבה בהמשכים במשך עשר שנים. |
| s-681
| כשעזב מארק את ישראל, עזבה אסתר את המשק והצטרפה כדיילת ל"אל -על' כדי שתוכל לראותו גם בחו"ל . |
| s-682
| גם אל ישראל נקשר בעבותות של אהבה. |
| s-683
| הוא תיאר אותה בחיבה , אך גם בסרקזם ובאירוניה , כארץ של פליטי שואה, קאובויים שיצאו מסרטי המערב הפרוע וחלוצים אידיאליסטים. |
| s-684
| כמעט כל מי שנתקל בו הפך מארק לדמות בסיפוריו : הנשים שבחייו , ידידו יורק פרס ואשתו , פקיד הקבלה במלון 'ויקטורי', נהגי מוניות, רועי זונות, תיירות אמריקאיות ושוטרים . |
| s-685
| על אף ההשראה ששאב וספג מחייו בתל -אביב, היו חייו בסופו של דבר קשי-יום. |
| s-686
| הרעב והתסכול הספרותי כישלון הקשר עם 'מעריב' והעובדה שרק שני סיפורים שלו תורגמו לעברית ('היום השמיני בשבוע ' וסיפור בהמשכים ב"העולם הזה ') הכריעו אותו . |
| s-687
| ברגע של חולשה, כעדותו שלו , 'בגדתי בעצמי '. |
| s-688
| הוא נענה להפצרותיה של סוניה זימאן, וב1961 עזב את ישראל. |
| s-689
| את סוניה, שחקנית גרמניה, הכיר עוד בפולין ב1956 כשהופיעה בתפקיד הראשי בסרט על פי ספרו 'היום השמיני של השבוע '. |
| s-690
| 'זו היתה אהבה ממבט ראשון', נזכר יורק פרס. |
| s-691
| 'ביום הראשון להסרטה הוצג מארק בפני סוניה. |
| s-692
| מארק, שלא דיבר גרמנית, אמר למתורגמן : תגיד לה שאני רוצה ללכת אתה למיטה . |
| s-693
| המתורגמן נבוך וסירב . |
| s-694
| מארק אחז בידה ולקח אותה לחדר בבית המלון '. |
| s-695
| אחר כך נפרדו דרכיהם , אך הקשר ביניהם נשמר. |
| s-696
| כשנודע לסוניה זימאן על מצבו המשפיל של אהובה היא נחתה בישראל , הופיעה במלון 'ויקטורי', וכמו בסיפור אגדות לקחה אותו עמה . |
| s-697
| מארק, ששנא גרמנים, הציב תנאי: הם לא יתגוררו בגרמניה . |
| s-698
| החתונה היתה בכנסייה בלונדון , ואת ביתם , מכספה של סוניה, הם קבעו בסן מוריץ בשוויץ . |
| s-699
| אבל האושר והעושר לא ארכו זמן רב. |
| s-700
| את כל תסכולו על שנכנע לפיתוי הכספי ולנוחיות של מנעמי החיים ואת שנאתו לגרמניה , פרק על רעייתו . |
| s-701
| היה זה אך טבעי ומובן לחבריו שהנישואין לא יחזיקו מעמד. |
| s-702
| השניים נפרדו, ועד היום מתקשה יורק פרס לזכור אם הפרידה נסתיימה גם בגירושים פורמליים. |