| s-101
| דווקא כיוון שהוא מתבונן מוכשר כל-כך המתעד בדקדקנות את שראו עיניו , מהווה התייחסותו של תום שגב למה שראה בסיור משלחת הנוער לפולין ('הארץ ', 112) מסמך סימפטומטי מאלף לגישה ההולכת וצוברת תאוצה בקרב הקהילה האינטלקטואלית בישראל . |
| s-102
| מכיוון שכך , רשימתו מהווה גם הזדמנות מפתה לבוא חשבון כולל עם אותה גישה. |
| s-103
| אני מתכוון לגישה המנוכרת , או נכון יותר המתנכרת (שהרי תהליך ההתנכרות רק מחריף והולך כל הזמן ) לסמלים הלאומיים , לחוויות התשתית של הציונות , ולתפיסתן כחוויות מעצבות, ובעצם לרגש הלאומי עצמו. |
| s-104
| זו כבר אינה מחלוקת פוליטית המוגבלת לשאלה האם ישראל מסוגלת או לא מסוגלת להחזיק בשטחי יש'ע, או עד כמה חשוב שתתעקש על כך. |
| s-105
| זו התנכרות המעידה על קרע תרבותי-אמוציונלי יותר מאשר פוליטי (לא במקרה שגב מגדיר את עצמו 'כתב זר'), והיא סמל מחודד להפיכת המחלוקת הפוליטית לתופעה אמוציונלית, מפני שהפכה לקרע בין אגפים סוציולוגיים שונים של החברה (עדות-המזרח ודתיים מול משכילים חילוניים). |
| s-106
| וכך , בניסיון לברוח רחוק ככל האפשר ממה שמאוס עליהם בגוש אמונים ובשאר פלגי הימין , משתדלים שגב ודומיו למחוק כל בסיס לתרבות משותפת, לחוויה משותפת, לרגשות -תשתית משותפים. |
| s-107
| ההנחה היא שאם משהו מרגש את הימין , סימן שהוא מסוכן לשמאל , ועל כן צריך להיות מאוס ומגונה בעיניו . |
| s-108
| דגל, המנון, צה'ל, הארץ ואדמתה , מדינה לכל אלה יש לכל היותר תכלית פונקציונלית. |
| s-109
| אבל להתרגש מהם ? |
| s-110
| מה פתאום? |
| s-111
| ההתרגשות מן הסמלים , על-פי תפיסה זו, אינה רק תחושה מיותרת אלא גם מסוכנת, באשר היא מעידה על 'שוביניזם לאומני', שאחריתו הפוליטית היא בוודאי היכן שהוא בין התחיה, מולדת וכהנא . |
| s-112
| 'קיטש ומוות ', מכנה שגב את מה שראה , תוך שהוא מצטרף בכך לרשימה ארוכה וצפופה של כותבים. |
| s-113
| מאז קבע פרופסור שאול פרידלנדר את הצירוף הלשוני הזה ככותרת לאחד מספריו , הוא הפך שכיח בעיתונות הישראלית . |
| s-114
| אלא שכוונתו המקורית של פרידלנדר שונה לחלוטין, ודומה שאף הפוכה ברוחה , מן השימוש הפופולרי שעושים בו עיתונאים. |
| s-115
| פרידלנדר עסק בהשתקפות ההוויה הנאצית באגפים השונים של התרבות שלאחר השואה , שאותה כינה 'קיטש'. |
| s-116
| הוא השתמש בצירוף 'קיטש ומוות ' כדי לחדד את הפער שבין האופי הפופולרי הרדוד של השיקוף האמנותי לבין האפלה האיומה של המציאות הנאצית עצמה. |
| s-117
| מה בין זה לבין גינוי ציני לאופן שבו צאצאי הקורבנות מתייחדים עם זכרם ? |
| s-118
| ומאמר מוסגר: הצירוף 'קיטש ומוות ' אינו מאפיין בפובליציסטיקה הישראלית הנוכחית רק את טקסי הזיכרון לשואה . |
| s-119
| אפשר למצוא אותו בהתייחסות לתוכניות רדיו וטלוויזיה ביום הזיכרון לחללי צה'ל, ביחס לדברים הנאמרים באזכרות לקורבנות טרור, וכדומה . |
| s-120
| יש גם כללים: לעולם תושמע ההגדרה הצינית הזו כאשר הדברים הנאמרים נושאים אופי לאומי, כמו 'במותם ציוו לנו את החיים '. |
| s-121
| הטפה בנוסח 'ואף על פי כן, סובלנות ודמוקרטיה ', על קברו הפתוח של קורבן טרור, לא תזכה אף פעם בגינוי כ"קיטש '. |
| s-122
| מן הגינוי הכוללני הזה ברור, שלא אקט זה או אחר הוא המפריע לשגב (וברשימתו נכללו תיאורי ביטוי והתנהגות , שאינם נראים גם לי ), אלא המסכת כולה . |
| s-123
| נראה שכל טקס, כל מחווה סמלית כלפי הרצח הקולקטיווי הזה , נתפסת בעיניו כקיטש . |
| s-124
| כהיסטוריון , הוא בוודאי רוצה שנתעד , נלמד ונשתדל להבין את הרקע שהוליד את התופעה הנאצית . |
| s-125
| הוא גם אינו מסתייג מהפקת לקחים, ובלבד שיהיה זה לקח מוסרי-אוניוורסלי; לא חלילה לקח של עוצמה לאומית. |
| s-126
| מביקורתו , וכן מנוסח כתיבתו היבש והמנוכר , אתה מסיק שהרגש אינו רלוונטי לעניין , או לפחות אסור לנסות ולבטא אותו באופן טקסי-חיצוני. |
| s-127
| מדוע? |
| s-128
| האם מפני שכל מחווה טקסית כזו בהכרח איננה מסוגלת לשקף את הדבר עצמו, את החסר הנורא ? |
| s-129
| זה נכון, כמובן, אבל גם שגב בוודאי יודע שהנפש אינה יכולה בלי מחווה חיצונית. |
| s-130
| למרות שאינו אדם דתי, בוודאי לא יגנה בן האומר קדיש או מדליק נר נשמה על קבר אביו . |
| s-131
| הבעיה , אם כן, איננה בעצם המאמץ להתמודד עם תופעת המוות . |
| s-132
| אלא שבעניין השואה , כמו בכל הנוגע למוות על רקע לאומי בהקשרים אחרים, יש לסמלים משמעות לאומית, ולא רק אישית. |
| s-133
| וזה מה שמביא את שגב לפסקה הלא -תיאמן הבאה : 'המסע כרך פולחן שכולו רגשות וסמלים , וסגידה ביזארית לעתים לזיכרון , למוות ולקיטש . |
| s-134
| הוא שואב את מרכיביו משני מקורות: האחד לאומי והאחר דתי. |
| s-135
| יש לו כיוון פוליטי מובהק: נטייתו הטבעית היא ימינה'. |
| s-136
| וכך מתאחדים שני חלקי הפסקה : מסע של 'פולחן שכולו רגשות וסמלים ' מוכיח מיניה וביה ש"נטייתו הטבעית היא ימינה'. |
| s-137
| ועכשיו לך תוכיח שלדברים אין שחר. |
| s-138
| לך תוכיח שסמלים ורגשות לאומיים אינם בהכרח ימניים. |
| s-139
| שרוב מורדי הגטאות הבולטים ומנחילי מורשת השואה , ורבים ממעצבי ומנחילי סמלים לאומיים אחרים, היו בכלל אנשי שמאל. |
| s-140
| לך תוכיח שיש בארץ הזו הרבה אנשים הרחוקים ת'ק פרסה מהשקפות ימניות, ובכל זאת סמלים לאומיים (לפחות חלקם ) עדיין מרגשים אותם . |
| s-141
| לך תוכיח שרגש לאומי הוא אחת התכונות הכי טבעיות ונורמליות בכל אדם, ממש כמו זיקתו למוקדי השתייכות אחרים כמו משפחה, מקום עבודה, קהילה וכדומה . |
| s-142
| לך תזכיר שהתרגשות מסמלים וטקסים (בוודאי טקסי זיכרון) קיימת אצל האמריקאים , הצרפתים , הבריטים , ובעצם אצל כל אומה בריאה בנפשה , ושעל כן אולי אי-ההתרגשות היא החריגה והמעוותת . |
| s-143
| מצד שני, שגב, מבחינתו , צודק. |
| s-144
| הוא וחבריו לדעה הרי פותחים וסוגרים את המעגל בעצמם : קודם הפקיעו וניערו מעצמם כל סמל לאומי; אחר-כך התאמצו להחדיר לציבור הישראלי את ההשקפה שסמלים לאומיים, ובעיקר ההתרגשות מהם , קשורים להשקפות ימניות ומוליכים אליהן . |
| s-145
| ולאחר שתחושה כזו אכן התפשטה בחלקים גדולים למדי של החברה , מה הפלא שמי שממשיך להעיז ולהתרגש מסמלים לאומיים יהיה חשוד בנטייה ימנית מסוכנת. |
| s-146
| הנה אפוא תשובה אפשרית לתמיהתו של שגב, בדומה לזו של רבים אחרים, מדוע נוהרים בני-הנוער לפולין . |
| s-147
| שגב כותב שהם נוסעים 'כדי למצוא זהות עם שורשים', והוא תמה מדוע הם צריכים לעשות זאת דווקא שם. |
| s-148
| זו טעות אופטית נפוצה: מי ש"אין לו זהות' (ומה פשר המושג הזה ?) בדרך -כלל גם אינו מודע לכך , ובוודאי שאינו יודע היכן לחפש אותה . |
| s-149
| אבל מי שנוסע לפולין יודע מה הוא עתיד למצוא שם. |
| s-150
| איש אינו מכריח אותו לנסוע, והוא נוסע מפני שמה שהוא עתיד למצוא שם חשוב לו עוד כאן, כשהוא נמצא בארץ . |
| s-151
| אולי, אם כן, הם רצים לפולין דווקא משום שיש בלבם רגש לאומי טבעי, והם מחפשים לו חיזוקים וסמלים , ומפני שבעלי השקפה כמו שגב השתדלו מאוד לעקור את הרגש הזה ביחס לכל מה שהיה 'סמל תשתית' כזה כאן בארץ . |
| s-152
| לא מדובר, כזכור , רק בסמלים היסטוריים כמו מצדה או מרד בר-כוכבא, אלא בסמלי ההווה של המדינה והצבא . |
| s-153
| המסקנה הטבעית של בני-הנוער היא שאם סמלי העצמאות , הכוח והגבורה היהודיים אסורים בהתרגשות , מה שנותר ועדיין 'מותר' הוא לפנות אל סמל החולשה כדי להפיק ממנו אותו רגש הזדהות ומסקנה לאומית (לא פוליטית!) שיצרו בשעתו סמלי הגבורה . |
| s-154
| שם, באושוויץ , הרי כבר מותר לבכות (ולא רק על אומללותם של הפלשתינאים !). |
| s-155
| עכשיו מסתבר שזרועם הארוכה של המתנכרים בעם , באמצעות שליחים כמו שגב, מחפשת אחריהם גם לשם . |
| s-156
| היא תגיע עד לאושוויץ ולטרבלינקה , כדי להתעמת עם המעיזים לחוש רגש לאומי, ולהביע את התרגשותם באמצעות סמלים לאומיים או דתיים. |
| s-157
| עכשיו, מסתבר, סבורים אגפים מסוימים בשמאל לא כולו כמובן שגם אושוויץ היא סמל מסוכן, שעלול להוליד רגשות של מיליטנטיות ושוביניזם לאומני. |
| s-158
| אלא שמעבר לעובדה ששגב ודומיו אחראים בעצמם ליצירת הזיהוי בין רגש לאומי להשקפה ימנית, הביקורת שהוא מבטא היא תגובה של בת-יענה. |
| s-159
| מה לעשות והשואה הנוראה אכן קרתה. |
| s-160
| איש ממשתתפי הסיורים לפולין וממעצבי אופיים לא המציא את השואה לצרכיו הפוליטיים . |
| s-161
| השואה , והאנטישמיות בכלל, הן חלק בלתי-נפרד מן ההיסטוריה היהודית . |
| s-162
| ובמצב כזה , מה הפלא שהרגש הטבעי ביותר שהן מעוררות הוא הצורך בעצמאות לאומית, שבמסגרתה תתאפשר היכולת להיות חזק ולהגן על עצמך? |
| s-163
| נכון שיש לרגשות הללו גם פוטנציאל של תופעות שליליות כמו עוינות בסיסית כלפי זרים, וכמו לגיטימציה לשוביניזם קיצוני נוסח הכהניזם , או לגיטימציה ליחס בלתי מוסרי כלפי 'הגויים '. |
| s-164
| אך החברה הישראלית הוכיחת שתגובות שליליות מעין אלו הן בסך הכל חריגות למדי, מוקעות על-ידי כל הזרמים הפוליטיים , ובוודאי שיש להיאבק בהן . |
| s-165
| אלא שבעלי השקפה כמו שגב טועים טעות מרה כשהם מסיטים את תשומת-הלב מאותו חלק של תוצאות הרגש הלאומי שהוא שלילי, לעבר ניסיון לעקר את הרגש הלאומי עצמו, את טקסיו ואת סמליו , ולפגוע בהם . |
| s-166
| הגישה ששגב מייצג היא בדיוק הסיבה לפופולריות ההולכת וגוברת של דבקית בנוסח 'העם נגד תקשורת עוינת', היינו: עוינת את רגשותיו הטבעיים ביותר כעם . |
| s-167
| בסיום מאמרו כותב שגב: 'שוב ושוב שיננו באוזני התלמידים שהשואה מצווה עליהם להישאר בישראל . |
| s-168
| לא שיננו באזניהם שהיא מחייבת אותם לבצר את הדמוקרטיה (עוד דוגמה לתגובה סטריאוטיפית: מה עניין המשטר הדמוקרטי לכאן , כאשר היטלר עצמו עלה לשלטון במסגרת משטר כזה י'ש), להילחם בגזענות , להגן על מיעוטים ועל זכויות האדם , להימנע מביצוע פקודות בלתי חוקיות'. |
| s-169
| שגב אינו מעלה בדעתו שמא תנועת בני-הנוער לכיוון הרגש הלאומי -מיליטנטי היא עצמה ריאקציה להדגשה הבלתי פרופורציונלית של 'החינוך לדמוקרטיה ' לעומת החינוך הלאומי -ציוני. |
| s-170
| יש יותר מסיכוי טוב להניח שאילו מערכת החינוך וכלי התקשורת היו שומרים על איזון עדין ומורכב בין הצו הלאומי לצו המוסרי , איזון כזה היה מצליח להישמר גם במסע לפולין . |
| s-171
| כאשר קורה אסון לאדם פרטי והוא מגיב באופן קיצוני, מבין כל אדם בר-דעת שיש להתמודד עם התגובה הקיצונית בלי להיות עוין לעצם רגשות הכאב והצער שהולידו אותה . |
| s-172
| אבל כל מה שמובן כלפי אדם פרטי הופך בשנים האחרונות , באגפים מסוימים של החברה , להיות בלתי מובן כשמדובר בשואה . |
| s-173
| עכשיו פופולרי לנגח את 'תסביך השואה ', כאילו לא היתה השואה אסון לאומי מחריד (שבהכרח מביא גם חרדות קיצוניות ותגובות שליליות אחרות) אלא קומפלקס פסיכולוגי. |
| s-174
| באחד מסיפוריו הנפלאים ביותר, מספר רבי נחמן מברסלב על בן-מלך שנפל לשיגעון וחשב שהוא תרנגול-הודו. |
| s-175
| איש לא הצליח לרפא אותו , עד שבא אותו אדם שהסתובב אתו מתחת לשולחן , ליקט גרגרים, ובתהליך הדרגתי וממושך שיכנע אותו שגם תרנגול-הודו יכול לשבת ליד השולחן , להתלבש ולאכול 'כמו בן-אדם'. |
| s-176
| אין בעיני לקח חינוכי בסיסי וחשוב יותר: אי-אפשר להשפיע על אדם או על חברה לתקן את תכונותיהם השליליות בלי מידה גדושה של הבנה והזדהות עם המצוקות שהולידו אותה התנהגות. |
| s-177
| להזמנה של ארגון בניו -יורק לבוא להרצאה של מאיר כהנא לא נענו יותר מששים איש, אבל אלפי יהודים נכחו בלוויה הסמלית שתומכיו ערכו לו לפני העברת הארון לארץ . |
| s-178
| מעולם לא עלה בידי כהנא להזעיק רבבות בני אדם לאסיפה או הפגנה כלשהי, אבל אחרי ארונו בירושלים הלכו המונים. |
| s-179
| חוסר יחס זה בין ממדיו המבוטלים כמעט של הגרעין המאורגן לבין גל האהדה האדיר אשר פרץ החוצה בעקבות הירצחו, מעורר תמיהה גם אם נזכור שפעם ריכז מספיק קולות כדי להיבחר לכנסת . |
| s-180
| יהיה זה מוגזם לטעון כי ירושלים היהודית שייכת, כל כולה , לתנועת 'כך'; אבל נהירת המוני תושביה אחר ארונו של מאיר כהנא מעידה על עוצמת הרגשות שעורר הרצח בניו -יורק. |
| s-181
| האיש שנפל קורבן לכדורי אקדח שנורו על-ידי ערבי, הצית במותו את האיבה לערבים . |
| s-182
| האש הזאת תוסיף ללחוש, גם אם הלהבה של יום קבורתו של מאיר כהנא תדעך במקצת . |
| s-183
| אם בעקבות הפיגועים בבקעה , באשקלון ובצומת אלונים היה מקום להעלות את הסברה כי האינתיפאדה נכנסת לשלב חדש והיא מתחילה להרחיב את מסגרת ההתמרדות בשלטון הכיבוש למלחמה בעם היהודי , ייתכן כי זה שרצח את מאיר כהנא עומד לגרור את העם היהודי להרים את הכפפה שנזרקה לעברו מהצד הערבי -פלשתיני. |
| s-184
| עוד בטרם הלוויה אמר אחד מראשי התנועה , טירן פולק: 'זה לא יעבור בשקט , ואסור שזה יעבור בשקט . |
| s-185
| אני לא יודע מה יקרה, אבל ברור שיהיו פעולות של יחידים נגד ערבים, ושערבים ישלמו על-כך'. |
| s-186
| יש לשים לב לניסוח : טירן פולק מדבר בשפה של תחזית שהוא בטוח שאמנם תתגשם. |
| s-187
| הוא נזהר מלאיים בפעילות של חברי תנועת 'כך', וייתכן כי הוא דווקא יעשה מאמץ כדי למנוע פעולות נקם, שעלולות לסבך את התנועה עם השלטונות הממונים על שמירת החוק והסדר . |
| s-188
| אבל תחזיתו כמוה כקריאה לכל מאן דהוא, לקום ולנקום את רצח כהנא בערבים באשר הם ערבים. |
| s-189
| אולם התגובה אינה צריכה להיות מוגבלת רק כלפי הערבים ; תנועת 'כך' האשימה, תיכף ומיד , בהודעה רשמית, את הממשלה , הכנסת , בית המשפט והתקשורת ב"רצח אופי' של מאיר כהנא. |
| s-190
| ודק : האשמה מוטחת גם בממשלה אשר מנהיג הליכוד עומד בראשה . |
| s-191
| בהודעה הזו עוד נאמר כי 'מעשה הרצח הוא למעשה ביצוע גזר דין מוות שנפסק לכבוד הרב מאיר כהנא הי"ד על-ידי הכנסת , הבג"ץ והתקשורת הישראלית . |
| s-192
| דמו עליהם '. |
| s-193
| אם יקותיאל בן-יעקב אמר בהספדו כי 'עתה ניתנה רשות הדיבור לחבר תת-המקלע ולחבר סכין', ברי כי תנועת 'כך' מקדשת, למפרע, כל פיגוע בשופט , בחבר כנסת ובעיתונאי אשר מישהו סבור כי פגעו באופן כלשהו בכהנא . |
| s-194
| אין ודאות כי חברי התנועה המאורגנים יבקשו לנצל את ההיתר הזה , אם כי אין להקל ראש בידיעה כי 'ייתכן שבודדים בתנועה מכינים, או יכינו בימים הקרובים , רשימות של ערבים, אנשי שמאל ותקשורת ויסמנו אותם כמטרות לפגיעה ' ('הארץ ', 118). |
| s-195
| מספיק כי מישהו, גם אם אין לו שום קשר עם התנועה , יחפש לעצמו קורבן מבין אלה השייכים לשלוש הקטגוריות . |
| s-196
| הפלשתינאים שביצעו רציחות בבקעה ובאשקלון וניסו לרצוח שתי חיילות בצומת אלונים פעלו גם הם על דעת עצמם; באותו אופן עלולים 'לפעול' יהודים כדי לתת פורקן לרגשותיהם הנסערים , בביצוע פיגוע שתנועת 'כך' לא יזמה או אישרה. |
| s-197
| הדעת נותנת כי התנועה הממוסדת תקפיד להימנע מכל מהלך העלול לסכן את חוקיות קיומה . |
| s-198
| אבל היא כבר עשתה די כדי לעודד כל אחד לבצע מעשי נקם, שעלולים לפגוע ביהודים לא פחות ואולי אף יותר מאשר בערבים . |
| s-199
| אם תחזית זו תתאמת, נעמוד גם בפני מלחמת אזרחים. |
| s-200
| זוהי הסכנה , ועל הממשלה לעשות מאמץ עילאי כדי למנוע אותה . |