| s-1
| כנסיית הקבר (נקראת גם כנסיית הקבר הקדוש - בלטינית : Sanctum Sepulchrum; או כנסיית התחייה - ביוונית : Ναός της Αναστάσεως, בערבית : كنيسة القيامة) היא כנסייה גדולה, הניצבת במקום אותו רואות מרבית המסורות הנוצריות כמקום צליבתו , קבורתו ותחייתו של ישו. |
| s-2
| הכנסייה שוכנת ברובע הנוצרי של העיר העתיקה בירושלים , בסוף ה'ויה דולורוזה' ('נתיב הייסורים '). |
| s-3
| בין כותלי הכנסייה יש אתר המזוהה כגבעת הגולגולתא הנזכרת בברית החדשה : 'וַיְהִי כַּאֲשֶר בָּאוּ אֶל הַמָקוֹם הַנִקְרָא גָלְגֹלְתָא, וַיִצְלְבוּ אֹתוֹ שָם'. |
| s-4
| מאז המאה ה-4 לספירה משמשת הכנסייה , הנחשבת לאחת הכנסיות החשובות והקדושות ביותר לכל הנוצרים בעולם , כמוקד עלייה לרגל לצליינים מכל רחבי העולם . |
| s-5
| זיהוי האתר |
| s-6
| על פי המסורת הנוצרית שימש אתר הכנסייה כמקום ההתרחשות של כמה מהאירועים האחרונים בחיי ישו. |
| s-7
| ראשית, הנצרות זיהתה מקום זה עם הגבעה עליה נצלב ישו, שהברית החדשה מכנה בשם 'גולגולתא': . |
| s-8
| לאחר הורדת גופתו של ישו מן הצלב היא נטמנה בקבר חצוב בסלע בחלקת הקבורה של יוסף הרמתי . |
| s-9
| הקבורה בקבר של אדם זר נדרשה מחמת איסור הלנת המת בהלכה היהודית . |
| s-10
| שלושה ימים לאחר הקבורה הגיעו לקבר מרים, אם ישו ומרים המגדלית ומצאוהו פתוח וריק . |
| s-11
| הברית החדשה אינה מספקת תיאור ברור של מקום הצליבה . |
| s-12
| זיהוי מקום הצליבה והקבורה המשוער , כמקובל עד ימינו , מיוחס להלנה , אם הקיסר הרומי קונסטנטינוס, אשר ביקרה בירושלים שלוש מאות שנים אחרי מות ישו, ב-326. |
| s-13
| מורה דרך מקומי הוביל את הלנה למקום הקבורה שהיה מוסכם על המאמינים אז, וכן הצביע בפניה על שרידים של הצלב האמיתי - לפי המסורת באותה עת. |
| s-14
| בעקבות כך קידשה הלנה את המקום , שם הורה הקיסר , כעבור זמן, להקים כנסייה לציון אתר הקבר הקדוש - היא 'כנסיית הקבר '. |
| s-15
| גילוי שרידי הצלב נתפש כעדות לאדיקותו הדתית של הקיסר קונסטנטינוס. |
| s-16
| המצדדים כיום בזיהוי האתר כמקום הצליבה נסמכים על מחקר היסטורי ועל ממצאים ארכאולוגיים, על פיהם במקום זה הייתה מחצבה נטושה, המתוארכת למאות ה-8 וה -9 לפנה'ס. |
| s-17
| המקום כולו השתרע מחוץ ל'חומה השנייה ' של העיר , בשנות העשרים והשלושים של המאה הראשונה לספירה - זמן צליבתו המשוער של ישו. |
| s-18
| ייתכן כי איכותו הירודה של הסלע בגבעת הגולגולתא כאבן בנייה הייתה הסיבה לנטישת המחצבה , ולשימוש בה כאתר צליבה - וכך נשתמר המקום . |
| s-19
| גם זיהויו כאתר הקבורה מתקבל על הדעת , כיוון שנמצאו במקום עוד כוכי קבורה יהודיים, חצובים בסלע , מתקופת בית שני. |
| s-20
| בימינו , לא כל הנוצרים מקבלים את זיהוי המקום הזה כאתר הקבורה . |
| s-21
| מספר זרמים פרוטסטנטיים גורסים שכנסיית הקבר לא מתאימה למסופר בברית החדשה , שם מתוארים גבעה וגן . |
| s-22
| לכן, הפרוטסטנטים מזהים את גבעת הגולגולתא עם 'גן הקבר ' - מערת קבורה חצובה השוכנת כקילומטר מצפון לכנסיית הקבר , מחוץ לחומות העיר העתיקה . |
| s-23
| גרסה זו לגבי מקום הגולגולתא חדשה יחסית והתקבעה בשלהי המאה ה-19. |
| s-24
| יצוין כי מחקר מודרני שנערך בשנות ה-70 של המאה ה-20 תיארך את הקברים שבגן הקבר לתקופת בית ראשון, היינו - מאות שנים לפני תקופתו של ישו. |
| s-25
| מתחם הכנסייה לפני הקמתה |
| s-26
| לפי המחקר הארכאולוגי , באזור בו עומדת כיום כנסיית הקבר פעלה כנראה עד תקופת הבית השני מחצבה. |
| s-27
| קונראד שיק מציין במחקרו הראשוני על הכנסייה את הימצאותה של מערת קבורה חצובה, מתוארכת לתקופת הבית הראשון , בסמוך לקיר הדרומי של הכנסייה . |
| s-28
| מערה זו כללה חלל שבקירותיו נחצבו מדפי קבורה. |
| s-29
| החלל נהרס כנראה בשלהי המאה ה-19, תוך כדי בניית בור מים במקום . |
| s-30
| שטח זה שכן, כאמור לעיל, מחוץ לחומות העיר ירושלים. |
| s-31
| בתקופה הרומית , לאחר בניית 'החומה השלישית ', הוכלל השטח בתוך תחומי העיר . |
| s-32
| כחלק מבנייתה המחודשת של ירושלים כ'איליה קפיטולינה', הוקם בשטח זה ה'פורום' העירוני ובו מקדש לאלה אפרודיטי. |
| s-33
| על פי המסורת הנוצרית נהרס המקדש לאחר ביקורה של הלנה, אם הקיסר קונסטנטינוס, אחרי שהיא 'גילתה את שרידי הצלב האמיתי ' עליו נצלב ישו. |
| s-34
| אליבא דקואנון (Coüasnon), מבנה הבזיליקה של העיר שעמד בפורום זה, פורק ונבנה מחדש כבזיליקה של הכנסייה - (ה'מרטיריון') - בסמוך לסלע הצליבה , ולמבנה הקבר . |
| s-35
| הגם שאין הוכחות לטענה זו, היא התקבלה כסבירה על דעתם של חוקרים שונים. |
| s-36
| מתחת לספינה מופיעה כתובת לטינית: 'DOMINE IVIMUS' ('אלוהים, הלכנו'). |
| s-37
| התקופה הביזנטית |
| s-38
| בתחילת התקופה הביזנטית בארץ ישראל הוחל בבניית כנסייה לציון מקום צליבתו , קבורתו וקימתו לתחייה של ישו. |
| s-39
| מפעל בנייה נרחב זה החל בעקבות בקשתו של בישוף ירושלים מהקיסר בוועידת הכנסייה בניקאה , ב-325, לחשוף את קבר ישו. |
| s-40
| אדריכל הכנסייה , שנבנתה בין השנים 326–335, היה אמן ממוצא סורי או ארצישראלי, בשם זנוביוס. |
| s-41
| הכנסייה מוקמה על תוואי רחוב ה'קארדו', הנמתח משער שכם אל שער ציון. |
| s-42
| שורת מדרגות הובילו דרך שלושה פתחים לאטריום מלבני ממנו נכנסו המבקרים אל בזיליקה גדולה בעלת חמישה סטווים, גדולה כפליים מהכנסייה הנוכחית , בה נערכו טקסי הליטורגיה וטקסים אחרים. |
| s-43
| בצדה המערבי של הבזיליקה ניצב אפסיס גדול, מכוון מערבה אל מערת הקבר , ובו עמדו 12 עמודים, כמניין שנים-עשר השליחים של ישו. |
| s-44
| מהבזיליקה נכנסו המבקרים לחצר קטורה (ללא גג), שהייתה מוקפת בסטווים של עמודים, המכונה 'הגן הקדוש ', ובפינתה הדרום -מזרחית התנשא סלע הגולגולתא , שעוצב בעבודת חציבה. |
| s-45
| גבעה זו הייתה מקושטת ועמד עליה צלב מעוטר (Crux gemmata), תרומתו של הקיסר תיאודוסיוס השני . |
| s-46
| מן החצר נכנסו המבקרים ל'אנסטאזיס' (ביוונית : מקום התחייה ) - אולם גדול ועגול הבנוי בצורת רוטונדה, במרכזו ניצב הקבר בתוך אדיקולה (היכלית). |
| s-47
| חלק זה נבנה, ככל הנראה , בשני שלבים: בתחילה היה קטור (חסר גג), ובשלב מאוחר יותר נוספה לו כיפה גדולה. |
| s-48
| חפירה שנערכה בשטח הפטריארכיה הקופטית ב-1997, באזור שמצפון לכנסייה הנוכחית , חשפה שרידי מבנה ריבועי באורך 16 מטר העשוי מאבני גזית. |
| s-49
| המבנה תוארך למאות 4–5 לספירה והארכאולוגים מעריכים כי שימש כאחד ממבני הספח של הכנסייה , כגון בפטיסטריום, עליו היה ידוע מכתבי הצליינים . |
| s-50
| לאורך התקופה הביזנטית שופץ המבנה מספר פעמים; את השיפוץ הנרחב ביותר ערך, כנראה, יוסטיניאנוס הראשון , קיסר האימפריה הביזנטית , במחצית השנייה של המאה ה-6. |
| s-51
| מבנה זה היה ללא ספק המבנה החשוב והמרכזי ביותר בירושלים באותה תקופה. |
| s-52
| עדות לכך ניתן למצוא ב'מפת מידבא' המתוארכת למאות 6–7 לספירה , שבה מוצגת כנסיית הקבר במרכז ירושלים. |
| s-53
| בחירת התאריך ביום זה מסמל את ניצחונה של הנצרות על הפגניות . |
| s-54
| התקופה הפרסית והערבית הקדומה |
| s-55
| עם כיבוש ירושלים בידי הפרסים ב-614 נהרסה הכנסייה כמעט כליל, ונשארו ממנה רק שרידים דלים. |
| s-56
| עם זאת, המוסלמים לא נגעו לרעה בכנסייה , כחלק ממדיניות הסובלנות הכללית בה נהגו כלפי בני דתות אחרות שכבשו , במיוחד כלפי עמי הספר . |
| s-57
| מסופר אף כי כובש הארץ המוסלמי עומר בן אל-ח'טאב, סר לכנסייה לאחר כיבושה והתפלל בכבוד רב מול פתחה - ולא בתוכה , כדי שהכנסייה לא תהפוך לקדושה למוסלמים וייווצרו מריבות על שטחה . |
| s-58
| לפי סיפור זה, במקום בו התפלל עומר נבנה מסגד עומר, השוכן עד היום ליד כנסיית הקבר . |
| s-59
| סובלנות דומה לא אפיינה שליטים מוסלמים אחרים, ובשנת 1009 ציווה הח'ליפה הקנאי אל-חאכם באמר אללה להרוס את הכנסייה . |
| s-60
| לפי עדותו של אולריך (Ulrich), בישוף העיר אורליאן על טקס 'שבת האור ', עדות המתוארכת בין השנים 1025–1028, בתקופה זו שוקם לכל הפחות מבנה האדיקולה . |
| s-61
| ב-1033 פקדה רעידת אדמה חזקה את ירושלים, בעטיה נהרסו מבנים רבים בעיר , ובהם מבנה כנסיית הקבר . |
| s-62
| בעקבות כך התירו הפאטימים (שליטי הארץ המוסלמים ) לנוצרים לשקם את כנסייתם . |
| s-63
| הקיסר הביזנטי מונומכוס (Constantine IX Monomachos) ניצל היתר זה, ואחרי 1042 עברה הכנסייה שיפוץ יסודי ביוזמתו ובמימונו . |
| s-64
| מתקופתו של מונומכוס נותרו שרידים בכנסייה . |
| s-65
| כנראה כבר בתקופתו נבנו שלוש הקפלות ממערב לחצר הכנסייה . |
| s-66
| אלה שייכות בשנות האלפיים ליוונים . |
| s-67
| בקשתות הבתולה ישנם עמודים מתקופתו , ובמספר מקומות מצויים שרידים של בנייה ביזנטית אופיינית לתקופה : לבנים דקות ובינן מילוי (למשל בקפלת אדם, או בכניסה לקתוליקון מהצד החיצוני ). |
| s-68
| למעשה, המקום היחיד בו יש קפלה שהיא חיקוי של בניית מונומכוס - הוא הקפלה היוונית בדיר אברהם (המנזר היווני ממזרח לחצר הכנסייה ). |
| s-69
| התקופה הצלבנית והממלוכית |
| s-70
| ב-1099 כבשו הצלבנים את ירושלים לתקופה של 88 שנים, במהלכה הם שיפצו את הכנסייה , פיארו אותה אף יותר ממונומכוס , ולמעשה מבנה הכנסייה היום מושתת רובו ככולו על הבנייה הצלבנית מאז . |
| s-71
| צליין אנגלו-סקסי בשם סאוולף (Saewulf), שביקר בארץ ישראל בין 1102–1103, מתאר בזיכרונותיו את הכנסייה : הרוטונדה , על פי תיאורו , הייתה בעלת גג פתוח או פתוח למחצה . |
| s-72
| סאוולף גם מציין בחיבורו מסורות שונות שנוצרו סביב חלל הכנסייה במשך מאות השנים , המצוינות באתרים שבתוך הכנסייה ומאזכרות אירועים שונים מחיי ישו - לדוגמה , תא המאסר של ישו, העמוד אליו נקשר ועונה , ועוד . |
| s-73
| את הכנסייה המחודשת חנכה המלכה הצלבנית מליסנדה, בתו של בלדווין השני , ב-1149 - שנת היובל לכיבוש העיר בידי הצלבנים . |
| s-74
| כתובת שנחצבה בקשת באזור הגולגולתא מציינת את חנוכת הכנסייה ב-15 ביולי 1149: 'מקום זה הוא קדוש, מקודש על ידי דמו של ישו. |
| s-75
| באמצעות הקידוש שלנו [את המקום ] איננו מוסיפים דבר לקדושתו . |
| s-76
| כנסיית הקבר הצלבנית הייתה קטנה בהרבה , וכללה בשטחה רק את חצר הגולגולתא ואת הרוטונדה . |
| s-77
| הצלבנים ויתרו למעשה על הבזיליקה הגדולה , אך קירו את הכנסייה כולה. |
| s-78
| גם כיוון הכניסה השתנה, ובמקום להיכנס ממזרח - החלו המבקרים להשתמש בכניסה חדשה מדרום , דרך חצר חיצונית. |
| s-79
| עם זאת, נוכחותו של שער כניסה צלבני ברחוב הנוצרים מעיד על כניסה לכנסייה ממערב שהתקיימה לפחות בין כיבוש ירושלים לבין חנוכת הכנסייה . |
| s-80
| צידו הפנימי של שער זה (המכונה גם 'קשת מרים') נמצא באזור שבשליטת הפרנציסקנים . |
| s-81
| משמאל לפתח הכניסה הוקם מגדל פעמונים ששרד רק בחלקו התחתון , ואילו מצד ימין נבנו מדרגות אל הגולגולתא . |
| s-82
| סביב האדיקולה הוקמה רוטונדה חדשה, בעלת אמבולטוריום המופרד בעזרת 18 עמודים מהחלל שמסביב הקבר . |
| s-83
| בכנסייה הוקמו אז גם קפלות שונות, שייצגו דמויות ואירועים מחיי ישו, וביקור בהן נחשב לביקור באתר 'האמיתי '. |
| s-84
| תיאור הכנסייה מופיע בכתבי יד שונים מן התקופה כמו מפת קמבריי, כשלצידה מכלול המסדר ההוספיטלרי . |
| s-85
| ב־2 באוקטובר 1187, לאחר 88 שנות שליטה צלבנית, כבשו המוסלמים בראשות צלאח א-דין את ירושלים. |
| s-86
| צלאח א-דין החליט להותיר על כנה את כנסיית הקבר , כדי למנוע פריצה של מסעי צלב נוספים, ולהתיר התיישבות נוצרים בעיר , למרות הטבח שבוצע בתושביה המוסלמים (והיהודים ) של העיר בעת הכיבוש הצלבני . |
| s-87
| הוא הפקיד את מפתחות הכנסייה בידי משפחת ג'ודה, כאשר משפחת נוסייבה אחראית עד היום על פתיחת הכנסייה וסגירתה . |
| s-88
| שתי המשפחות הן מוסלמיות. |
| s-89
| בתקופה הממלוכית הוגבל חופש הפולחן הנוצרי והיהודי באופן כללי, וזאת על ידי איסור בנייה ושיפוץ של מבני תפילה קיימים ('חוקי עומר'). |
| s-90
| בעקבות כך לא יכלו הנוצרים לשפץ את כנסיית הקבר . |
| s-91
| בתקופה העות'מאנית התירו שליטי העיר לנוצרים לבצע תיקונים וחיזוקים קלים במבנה הכנסייה , אך מאידך הפקידו את מפתחות הכנסייה בידי משפחת ג'ודה המוסלמית . |
| s-92
| במשך תקופות ארוכות גבו בשל כך המוסלמים 'דמי כניסה' מהמבקרים בכנסייה , ובימים שבהם גבר המתח בין הנוצרים והמוסלמים בירושלים , הם סירבו לפתוח את דלתות הכנסייה למשך ימים ולעיתים שבועות. |
| s-93
| נזירים שהתגוררו בתוך הכנסייה 'נכלאו' למעשה בשל כך, ולולא חבריהם מבחוץ שהגניבו להם אוכל ומים דרך חלון, היו בוודאי גוועים ברעב . |
| s-94
| התקופה העות'מאנית |
| s-95
| תיאורי עולי רגל רבים מן המאה ה-19 מספרים על ההזנחה של המבנה תחת השלטון העות'מאני . |
| s-96
| הסופר האמריקאי הרמן מלוויל ביקר בכנסייה בשנת 1857 ותיאר את ההזנחה ששררה בסביבתה . |
| s-97
| על פי זיכרונותיו 'לגלוג ובוז צורב וחוסר אמונה מושלים בכנסיית -הקבר , והרפש מציף בסרחון כל קרן ופינה , ונחיל רוכלים חמוש באלף תחבולות מוכר לך צלבים ומזכרות זולות'. |
| s-98
| דברים בסגנון דומה אפשר למצוא בזיכרונותיהם של מבקרים אחרים מאותה תקופה ובהם מארק טוויין, בנג'מין דיזראלי ואחרים . |
| s-99
| בשנת 1808 פרצה בכנסייה שרפה משמעותית ביותר שפגעה בה קשות. |
| s-100
| על פי טענתו של קוסט (Cust), שכתב את הדו"ח על הסטטוס קוו במקומות הקדושים , החלה השרפה בגלריה הארמנית של הכנסייה (מדרום לקבר הקדוש ), ונגרמה על ידי נזיר שיכור שאף ניסה לכבות אותה בשיכר (כיוון שחשב שמדובר במים ). |