| s-301
| כך או כך, גם ממקום מושבו הנוכחי , בשמים או בשאול , הוא יכול עכשיו לומר על יוסי שריד כמו מירון בנבנישתי לפניו אמרתי לכם . |
| s-302
| באחת מסמטאות העיר קרקוב, פולין, לא הרחק מהמקום שעבר בו , במלחמת העולם השנייה , קו הגבול של הגטו היהודי , מתגורר ישיש נחמד שהחיים לימדו אותו לצפות תמיד לגרוע ביותר. |
| s-303
| לכן הוא מניח שעוד מעט תהיה מלחמה במזרח התיכון , ואינו מאמין גם במהפך העובר כעת על פולין שלו . |
| s-304
| לא נותר לו זמן רב בעולמנו זה, אמר למרגלית קדם ולי , כשביקרנו אותו באחרונה בדירתו . |
| s-305
| זה היה עצוב: בעצם יש לו סיבה להאמין בחיים ובאדם ובטוב , אמרנו לו , אבל תדיאוש פנקייביץ הגיב בתנועה של ביטול: מיתוס, אמר, הכל מיתוס. |
| s-306
| לא מזמן מלאו לו 83. |
| s-307
| עודו מוכר אישית לכמה ישראלים: הם חייבים לו את חייהם . |
| s-308
| רבים יותר, בישראל , בפולין ובארצות הברית , מכירים ספר שובה לב שכתב ושמו 'בית מרקחת בגטו קרקוב' (בהוצאת 'יד ושם '). |
| s-309
| בית המרקחת הפך בינתיים למוזיאון ; פנקייביץ היה הרוקח . |
| s-310
| בתחילת הכיבוש הנאצי הוא נמלט למזרח , אולם בתוך חודשיים-שלושה חזר. |
| s-311
| כשנה וחצי לאחר מכן הוכרחו היהודים שנותרו בעיר להתרכז בגטו . |
| s-312
| הפולנים שישבו שם נצטוו לפנות את דירותיהם ואת בתי-העסק שלהם . |
| s-313
| רק פנקייביץ הורשה להישאר: השלטונות סברו שאין להתיר ליהודים לנהל בית מרקחת, בין היתר מחשש שישתמשו בחומרים הרעילים לצורכי חבלה. |
| s-314
| בשלב מסוים נשאר פנקייביץ הפולני הלא -יהודי היחיד בגטו . |
| s-315
| בית המרקחת שלו הפך לכעין מרכז קהילתי: אנשים היו באים, בכל שעות היום והלילה ; לא אחת לנו בבית המרקחת , מחשש שייעצרו בבתיהם ויגורשו למחנה הריכוז הסמוך , פלאשוב. |
| s-316
| פנקייביץ סיפק להם וודקה ומכשיר רדיו שיכלו לשמוע בו את חדשות הבי -בי-סי. |
| s-317
| רבים השאירו אצלו הודעות לקרוביהם ולמכריהם . |
| s-318
| גטו קרקוב לא היה סגור הרמטית: היו שקיבלו רשיונות לצאת לעבודה מחוץ לתחומיו . |
| s-319
| פנקייביץ הצליח לסדר לאחדים מהם ניירות שאיפשרו להם להישאר מחוץ לגטו . |
| s-320
| לצד מה שעשה לטובתם של תושבי הגטו עצמם, עשה משהו גם לטובת ההיסטוריה : הוא הרבה לעמוד מאחורי חלון בית המרקחת שלו , עקב אחרי שגרת החיים בגטו , לרבות המעצרים ההמוניים והגירושים , וכל מה שראה רשם בזיכרונו . |
| s-321
| לבד מהגרמנים עצמם הוא אחד מעדי הראייה הלא -יהודים המעטים ששרדו . |
| s-322
| מדינת ישראל העניקה לו את התואר 'חסיד אומות העולם ', והוא בא לנטוע עץ חרוב בשדרה שבאתר 'יד ושם ' בירושלים . |
| s-323
| לצד מה שכתב על שגרת החיים והמוות בגטו , שיחזר פנקייביץ בספרו מערכת יחסים מוזרה של חתול ועכבר שנרקמה בינו לבין הגרמנים . |
| s-324
| אחד מהם אילץ אותו פעם לשתף פעולה במעשה קונדס: הוא גרר אותו מבית המרקחת כשהוא כבול באזיקים , ואחר כך ירה ירייה אחת מתוך אקדוחו; כשהכל חשבו שהוא מת, שילח אותו בחזרה אל בית המרקחת וצחק לו צחוק גדול. |
| s-325
| למה, בעצם, נשאר שם בבית המרקחת , בגטו היהודי , שאלנו אותו , ופנקייביץ הביט בנו בתימהון . |
| s-326
| מה זאת אומרת למה, חזר על השאלה , הלא זה בית המרקחת שיסד אביו , בראשית המאה . |
| s-327
| הוא עבר תהפוכות רבות: היתה מלחמת העולם הראשונה , פולין עברה מיד ליד , הכל נגסו ממנה נתחים לעצמם , ובאו ימי פילסודסקי, ובאו הנאצים ורצחו את היהודים עד שהובסו , ואז חזרו הרוסים והשליטו את הקומוניזם , ותדיאוש פנקייביץ למד פרק חשוב בהיסטוריה : משטרים קמים ונופלים , שליטים באים ומסתלקים , אבל תרופות נגד שיעול ושלשול צריך תמיד. |
| s-328
| בית המרקחת שלו , אי קטן של יציבות ושפיות בתוך גלי הטירוף ששטפו את קרקוב במהלך המאה , נסגר רק בשנות הששים , כשהוא , פנקייביץ החליט לסגור אותו . |
| s-329
| שאלנו אותו על היהודים : האם יכלו לעשות יותר משעשו למען עצמם? |
| s-330
| פנקייביץ אמר שכל היהודים שהוא מכיר תמיד שואלים אותו את השאלה הזאת . |
| s-331
| והתשובה היא פשוטה כל כך: הם לא יכלו לעשות דבר. |
| s-332
| מה זה היה עוזר אילו ניסו להתנגד לגירושם ? |
| s-333
| היו יורים בהם במקום . |
| s-334
| הוא ראה דברים כאלה , כשניצב בבית המרקחת שלו , מאחורי הווילון . |
| s-335
| שאלנו על הפולנים : האם יכלו לעשות יותר משעשו למען היהודים ? |
| s-336
| פנקייביץ אמר שהיו הרבה פנקייביצים. |
| s-337
| אחד מכל ארבעה מחסידי אומות העולם אכן היה פולני, בסך הכל יותר מאלפיים . |
| s-338
| יש להם בוורשה ארגון משלהם , ועל פי חשבונו מספר היהודים שניצלו בידי פולנים מגיע לכ25 אלף, ומספר הפולנים שהיו מעורבים בכך , לפחות בידיעה ושתיקה , מגיע לכ150 אלף. |
| s-339
| ובכל זאת, שאלנו את פנקייביץ, מה עשה את ההבדל בין מי שהצילו יהודים לבין מי שיכלו להצילם ולא עשו זאת? |
| s-340
| פנקייביץ אמר שזה שונה ממקרה למקרה . |
| s-341
| אבל אולי זה תלוי בחינוך , אולי במבנה הנפשי , אולי באמונה . |
| s-342
| מעל למיטתו תלוי תצלום קטן של האפיפיור . |
| s-343
| הוא לא עודד אותנו להתפלסף על כך. |
| s-344
| השאלה למה לא היו יותר פנקייביצים מביכה אותו , התרשמנו, ואולי פשוט נמאסה עליו , אחרי שנים כה רבות. |
| s-345
| הוא לגם בחמדה מהליקר הצרפתי שהבאנו לו ; אישתו הגישה קפה. |
| s-346
| מה הוא יודע למה האחד נהג כך והשני אחרת. |
| s-347
| ברור שכולם יכלו לעשות יותר. |
| s-348
| גם הוא היה צריך לעשות יותר. |
| s-349
| בכל יום הוא מייסר את עצמו על שלא עשה יותר, אמר לנו ושקע בשתיקה עמוקה. |
| s-350
| הוא מתגורר בבית דירות ישן הניצב בצלה של כנסייה ציורית ולה מגדל מחודד שבראשו שעון. |
| s-351
| עד שנפרדנו החל לרדת גשם סתיו דקיק ודוקרני . |
| s-352
| היה שקט מוחלט בסמטה , וכמעט חושך. |
| s-353
| רק שעון הכנסייה הפיץ אור צהבהב. |
| s-354
| תדיאוש פנקייביץ אמר שמן הסתם לא נתראה עוד, ומסר דרישת שלום לכל מי שעוד זוכר אותו אולי. |
| s-355
| יש השולחים לו ברכות לחג המולד ; זה משמח אותו מאוד, אמר. |
| s-356
| תומס טריוק מחפש אישה ישראלית ושמה בלומה. |
| s-357
| הוא מלונאי פולני ומדריך תיירים, בסוף שנות הארבעים לחייו . |
| s-358
| בלומה היתה ילדה יהודייה, יתומה, ניצולת השואה . |
| s-359
| אמא שלו , שהיתה מנהלת בית ספר בוורשה , אימצה אותה אחרי המלחמה . |
| s-360
| ככל שהוא זוכר לא נוצר ביניהם קשר מיוחד; באותה תקופה לא התעניין בילדות . |
| s-361
| אבל בלומה נשארה בביתם שנים אחדות ואהבה מאוד את אמא שלו . |
| s-362
| לימים עזבה את פולין ועלתה לישראל . |
| s-363
| הוא יודע שהתיישבה בעכו והתחתנה עם מלח. |
| s-364
| לפעמים היתה כותבת לאמא שלו , אבל כבר עשרים שנה חדלה לכתוב. |
| s-365
| אולי חשבה, אחרי מלחמת ששת הימים , שמכתבים מישראל עלולים להזיק. |
| s-366
| עכשיו זה השתנה. |
| s-367
| אמא שלו עוד חיה. |
| s-368
| לפעמים היא שואלת את עצמה מה שלום בלומה שלה . |
| s-369
| בנה חשב שאולי באמצעות העיתון אפשר יהיה לאתר אותה . |
| s-370
| שגב העלה נקודות רבות שיש בהן מן האמת , ויתרה מזאת הן מעוררות מחשבה לגבי אינדוקטרינציה פוליטית מטעם משרד החינוך שאין מקומה במסע 'יזכור'. |
| s-371
| מיליוני היהודים שאת קברותיהם באנו לפקוד לא הצביעו עבור מפלגה זו או אחרת. |
| s-372
| אך התזה הפוליטית שאותה בא שגב לאמת היא שהכתיבה את רשמיו . |
| s-373
| במקום שאירועים או מעשים לא התאימו לתזה הוא מספר אמת חלקית. |
| s-374
| אינני יכולה שלא להתרשם מכך שהוא מתעלם מכמה נקודות מפתח דווקא במסעם של תלמידי התיכון המסורתי שאותם הוא מרבה לצטט. |
| s-375
| הטקס שערכו תלמידים אלה בטרבלינקה אותם תלמידים שניהלו ויכוח בנושא הטקסים המרובים היה אחר, והדגלים נשארו מיותמים בצד . |
| s-376
| שגב הקפיד שלא להתייחס לשוני בכתבתו . |
| s-377
| איני יכולה שלא להתריס בפניו על משפט אחד בקטע הפתיחה של הכתבה : 'המסע כרך פולחן שכולו רגשות וסמלים (...) וסגידה ביזארית לעתים לזיכרון , למוות ולקיטש '. |
| s-378
| מהו הקיטש בזיכרון ובמוות ? |
| s-379
| האם הזמן קובע מורטוריום ל"יזכור '? |
| s-380
| מתי טקסי יום הזיכרון לחללי צה'ל הנערכים בבתי הספר ברחבי הארץ ייהפכו חלק מסגידה ביזארית זו? |
| s-381
| מורה אחת בבית הספר , אשר מחזיקה בדעה דומה לשל מר שגב, ענתה לשאלתי זו: זיכרון חללי צה'ל שונה, זה חלק מהחיים שלנו בהווה . |
| s-382
| ואם וכאשר נזכה בשלום המיוחל , ימני או שמאלני, והילדים של היום יהיו הזקנים של מחר, האם הטקסים מרובי השירים העצובים וקטעי הקריאה והורדת הדגל לחצי התורן וקדיש ועוד כהנה וכהנה סמלים יהיו בגדר סגידה ביזארית? |
| s-383
| תום, ליווית אותנו חודשים ארוכים ושבוע אחד קצר. |
| s-384
| חבל שאחת המסקנות מההיכרות אתנו היתה שיש במוות קיטש. |
| s-385
| רשמת בפנקסך הקטן כל מלה שנאמרה , כל שיר שהושר , כל בדיחה שסופרה . |
| s-386
| חבל שבכתבתך התייחסת למה שהתאים לדעה המגובשת שהיתה לך לפני שפתחנו בפניך את סגור לבנו . |
| s-387
| בוויכוח שקדם לנסיעה הייתי בעד הטקסים ובעד הנפת הדגל והרגשתי כמו אחרים, שאני הולך לייצג את ששת המיליונים . |
| s-388
| עכשיו ברור לי שרוב הטקסים לא נגעו לי . |
| s-389
| הטקס היחיד שנגע לי היה בטרבלינקה , וזה היה טקס אישי מאוד, רק שלנו , תלמידי בית הספר המסורתי : הדגלים היו מונחים בצד . |
| s-390
| חלק מאתנו התפלל בטרבלינקה . |
| s-391
| זו היתה התפילה הקשה ביותר בחיי . |
| s-392
| אינני מבין מה הבעיה הגדולה ב"פולחן '. |
| s-393
| לפי דעתי זה לא פולחן. |
| s-394
| אנשים עוברים חוויה קשה, והם לפעמים נזקקים למשהו שיבטא את רגשותיהם ולמשהו שיחזק אותם . |
| s-395
| מה רע בזה ? |
| s-396
| הרגשתי שמח שיש לנו מדינה ומקום לחיות בו : כן, 'יהיה מה שיהיה ' אני נשאר כאן. |
| s-397
| אבל לא חזרתי מהנסיעה הזו 'יותר ציוני': רק הידע שלי והקרבה שלי לעבר היהודי שלי התחזקו. |
| s-398
| אני גם מסכים בהחלט שלצד העניין הלאומי צריך לשים דגש חזק יותר על הלקח ההומניסטי : דיכוי הגזענות , ביצור הדמוקרטיה וכו . |
| s-399
| אנחנו עם אשר מאז ומתמיד סבל מגזענות ומשנאה . |
| s-400
| אנו חייבים לדכא רגשות כאלה ולהילחם בכל סוג של גזענות ופגיעה בזכויות האדם . |