| s-1
| משבר מניות הבנקים היה משבר כלכלי חריף, שהתרחש בישראל ב-1983 והביא להלאמת הבנקים הגדולים בישראל , ולירידה ניכרת בערכן של השקעות הציבור במניות הבנקים במסגרת 'הסדר מניות הבנקים '. |
| s-2
| במהלך שנות השבעים החלו בנק הפועלים ומנהלו הדומיננטי , יעקב לוינסון, לפעול כדי לשלוט בשערי מניות הבנק במסחר בבורסה בתל אביב. |
| s-3
| במסגרת הפעולה , המליץ הבנק ללקוחותיו להשקיע את כספם ברכישת מניות הבנק . |
| s-4
| רכישות אלו מצד לקוחותיו אפשרו לבנק להגדיל את ההון המצוי בידו לצורך מתן הלוואות ללקוחות , השקעות, וכן הלאה. |
| s-5
| כדי לגרום ללקוחות הבנק להמשיך להשקיע במניות הבנק - כלומר, כדי שהמניות ימשיכו להיות ערוץ השקעה מושך לרוכשים - עסק הבנק גם ברכישה עצמית של מניותיו (באמצעות קרנות וחברות שבשליטתו ), כך שנדמה היה כי קיים ביקוש קבוע ומתמיד למניותיו , ושערכן עולה או נשמר באופן קבוע. |
| s-6
| הבנק גם העמיד לרשות לקוחותיו אשראי נדיב לרכישת המניות , ובכך הצליח ליהנות גם מן הריבית על האשראי . |
| s-7
| פעולה זו של ויסות שערי המניות באמצעות הזרמת ביקושים מלאכותיים על–ידי הבנק , נראתה לבנקים כדרך קלה ופשוטה לגייס סכומים עצומים של כסף מן הציבור ואט -אט הצטרפו לבנק הפועלים גם בנקים אחרים כמו בנק לאומי, בנק דיסקונט, בנק המזרחי , בנק אגוד ובנק כללי. |
| s-8
| הבנק הבולט היחיד שלא הצטרף לחגיגת הוויסות , אותה כינו הבנקים 'טיפוח', היה הבנק הבינלאומי . |
| s-9
| ויסות המניות הביא את העיתונות כבר בסוף 1976 להתייחס אל מניות הבנקים כאל סקטור נפרד ששעריהן נתמך על ידי משקיעים מוסדיים, בניגוד למניות אחרות, אשר שעריהן נקבעים על פי היצע וביקוש . |
| s-10
| בשנת 1977 הביא הוויסות להתעניינות ציבורית גדולה במניות הבנקים ובעקבות זאת לעלייה חדה בשעריהן . |
| s-11
| הבנקים , שרצו להימנע מעלייה חדה כזאת , נתנו לשערי המניות לרדת ביוני 1977 כדי להימנע מאיבוד השליטה בבנקים . |
| s-12
| את פעולת הוויסות ביצעו הבנקים באמצעות חברות מווסתות, שכן על פי החוק דאז לא הייתה חברה רשאית לרכוש את המניות שלה . |
| s-13
| לדוגמה , בנק לאומי ביצע זאת באמצעות 'החברה לאחזקות ופיתוח של אוצר ההתיישבות היהודית ', חברת בת של אוצר התיישבות היהודים . |
| s-14
| המימון לכך נמצא מהלוואות מקופות הגמל של הבנק ומקורות דומים, ולעיתים באמצעות רכישה הדדית בין בנקים: בנק אחד היה מוכר לבנק שני את מניותיו , ורוכש את מניותיו של השני בסכום דומה. |
| s-15
| בלחץ הרשות לניירות ערך כללו הבנקים בדוחותיהם פסקה המציינת את ביצוע הוויסות , אך הדיווחים על הוויסות היו חלקיים, מטעים, ולעיתים אף שקריים. |
| s-16
| מול לקוחותיהם , פעלו הבנקים באופן שתואר מאוחר יותר על–ידי 'ועדת בייסקי' כפעולה המיוסדת על האינטרס של הבנק בלבד, תוך התעלמות מהאינטרס של המשקיע . |
| s-17
| עם זאת, דבר קיום הוויסות היה ידוע בציבור ופורסם בגלוי בעיתונים . |
| s-18
| למשל, בעת הירידות בבורסה באוגוסט 1980, מהן היו פטורות מניות הבנקים בגלל הוויסות , פרסם מעריב:'מניות הבנקים המשיכו להחזיק מעמד הודות לתמיכה בלתי פוסקת מצד הבנקים , ומשקיעים מוסדיים אחרים הנתונים למרותם '. |
| s-19
| תרומה חשובה להתפתחות הוויסות העלה מבנה הבעלות הייחודי של הבנקים . |
| s-20
| חברת העובדים של ההסתדרות ששלטה בבנק הפועלים , 'אוצר התיישבות היהודים ' בבנק לאומי ותנועת הפועל המזרחי בבנק המזרחי היו בעלים שהחזיקו באחוז אפסי של ההון , אך בכל מניות השליטה . |
| s-21
| נציגי הבעלים היו במשך רוב השנים גם חברי מפלגות השלטון (במיוחד 'המערך ' והמפד"ל ) או מקורבים להן . |
| s-22
| ראשי הבנקים , יעקב לוינסון בהפועלים , ארנסט יפת בלאומי , ואהרן מאיר בהמזרחי ניהלו את הבנק עבור בעלים שלא הבינו ולא התערבו בניהולו , ולמעשה העניקו למנהלים שכירים אלו יד חופשית לחלוטין לעשות כרצונם . |
| s-23
| הבנק החשוב הרביעי שהצטרף , דיסקונט, היה בבעלות משפחת רקנאטי. |
| s-24
| ראשו , רפאל רקנאטי, נגרר לוויסות תחילה באי -רצון אך בלי יכולת לעמוד בפיתוי , והמשיך בו אחר כך מחוסר יכולת להתנתק ממנו . |
| s-25
| תרומה חשובה לא פחות לוויסות העלה מבנה ההון במשק הישראלי . |
| s-26
| במהלך השנים שמאז קום המדינה התייחסו ממשלות ישראל לבנקים כערוץ לגיוס כספים למימון הוצאותיהן , כשהן מכתיבות לבנקים כיצד יושקעו כספיהם . |
| s-27
| נוסף על–כך, בתחומים רבים תפקדו הבנקים על בסיס ההנחה כי הלוואותיהם או השקעותיהם בגורמים הכלכליים המרכזיים במשק הישראלי , כמו חברות הסתדרותיות, קיבוצים, מושבים וכדומה , נעשות לפי רצונו של השלטון וכי הממשלה תהיה ערבה לכספי הלוואות אלו במקרה הצורך . |
| s-28
| שילוב זה, של בעלות בלא אחריות, הנחה שהממשלה תכסה כל הפסד, ועמדת עוצמה מול השלטון , הוביל את הבנקים לתחושה כי ביכולתם לעשות כרצונם , בלי שיאלצו לשלם על–כך את המחיר . |
| s-29
| הבנקים החלו לעשות שימוש בכלי הוויסות כדי להשיג 'כסף קל' בהנפקות חוזרות ונשנות של מניות, עד שבתחילת שנות השמונים כבר היוו מניות הבנקים למעלה מ-90 אחוז מכלל המניות המונפקות בבורסה . |
| s-30
| בכסף שגייסו השתמשו הבנקים כדי להעניק הלוואות ולהשקיע כספים, פעמים רבות בלי בחינה נאותה של יציבותו של הלווה . |
| s-31
| נוסף על כך, בסוף שנות השבעים ובתחילת שנות השמונים התרחבו הבנקים במהירות עצומה, הוסיפו אלפי עובדים ובנו מאות סניפים (תופעה שכונתה על–ידי 'הגשש החיוור ' בבדיחות הדעת 'בנק בכל חור'). |
| s-32
| מנהלי הבנקים והפקידים הבכירים בהם העניקו לעצמם משכורות עצומות והוציאו כספים שתאמו את רווחי הבנק הנומינליים , אך לא היו קשורים לרווחיותו הריאלית . |
| s-33
| הבנקים הגדולים התמכרו לכסף הקל , אך במהרה הפך זה למלכודת . |
| s-34
| כמו ממשלת ישראל, שאף היא חששה ממיתון , נרתעו גם הבנקים מכל צעד שיבטא צמצום או כיווץ בהוצאותיהם , בהתאם להכנסותיהם הריאליות . |
| s-35
| החשש היה גם לכיסם ולמשרתם של בכירי הבנק , אך נבע גם מהעובדה שצמצום כזה היה מציב את הבנק שהיה נוקט בו ראשון בעמדת נחיתות לכאורה אל מול הבנקים האחרים שהיו ממשיכים במצגת 'עסקים כרגיל '. |
| s-36
| מוסדות השלטון וגורמי הפיקוח , ובראשם שרי האוצר יגאל הורביץ ויורם ארידור, מנכ'ל משרד האוצר יעקב נאמן, נגידי בנק ישראל ארנון גפני ומשה מנדלבאום, המפקחים על הבנקים עודד מסר וגליה מאור, יו'ר הרשות לניירות ערך מיכאל ארנון, הממונה על שוק ההון בן-עמי צוקרמן - כולם ידעו על ויסות המניות , אך לבד מאזהרות חלושות, אותן פטרו יפת, מאיר ושות' כלאחר יד, נמנעו מפעולה כלשהי או אפילו מאזהרת הציבור . |
| s-37
| יתרה מזאת , שר האוצר ארידור אף אמר בטלוויזיה באותם ימים, שלו היה לו כסף להשקיע, היה משקיע בבורסה . |
| s-38
| ההבטחה שביסוד פעולת הוויסות או ה'טיפוח' הייתה לעלייה מתמדת בשערי מניות הבנקים , בלי תלות במצב הכלכלי במשק , צמיחה או שפל, עלייה או ירידה בבורסה . |
| s-39
| קביעת שער מלאכותי העולה תמיד למניות גרמה בהדרגה לניתוקן מכל מציאות כלכלית ממשית ולהיווצרות בועה כלכלית - מצב שבו כל הגורמים ממשיכים להשקיע סכומים הולכים וגדלים של כסף עבור תמורה הולכת ופוחתת . |
| s-40
| כל הנפקה וכל השקעה של הבנקים בהמשך טיפוח המניות ערערה את יציבותם , שכן חלק גדל והולך של כספם הושקע לא בהלוואות מניבות אלא בעצם קיומו והמשכו של הוויסות . |
| s-41
| נוסף על כך, ככל שגדל היקף שוק מניות הבנקים , כך קטנה השפעת פעולת הוויסות של הבנקים , שכן כל אגורה שהושקעה על–ידם היוותה חלק הולך וקטן בכלל ההון המושקע במניות . |
| s-42
| אחוז העלייה מעל לעליית המדד שהניבו מניות הבנקים הלך וירד , משיעור של 41 אחוז מעל למדד בשנת 1980, ל-34 בשנת 1981 ו-28 אחוז בשנת 1982. |
| s-43
| מסלולי השקעה אחרים, ובמיוחד רכישת דולרים, הפכו למסלול חלופי מושך יותר, והבנקים נאלצו לגייס עוד ועוד כספים ממקלטי המס שלהם בחו"ל כדי להמשיך ולקיים את אשליית ההשקעה ה'בטוחה' במניותיהם . |
| s-44
| בשנים שקדמו לפרוץ המשבר , פעולות ויסות שערי המניות איפשרו את קיומו של שוק פעיל למניות בנקאיות. |
| s-45
| הציבור העדיף את ההשקעה במניות על פני השקעה אחרת, אפילו לטווח קצר. |
| s-46
| בשוק המניות ניתן היה למכור מניות חדשות בסכומים ניכרים לציבור . |
| s-47
| היו מקרים שבהם היה הבנק מעמיד לרשות הלקוח אשראי בסכום זהה לסכום שבו רכש מניות חדשות. |
| s-48
| ההנחה הייתה כי ההכנסה מעליית שער המניה תהיה גדולה יותר מסכום הריבית שיהיה על הלווה לשלם לבנק . |
| s-49
| ויסות שערי מניות הבנקים גרם לתופעה המקובלת בשווקים בכלל וגם בשווקים הפיננסיים : כאשר השוק המשני , השוק לסחורה משומשת, בניירות ערך - הבורסה לניירות ערך, פועל במגמת עלייה, היזמים מצליחים למכור סחורה נוספת בשוק לסחורות חדשות ומנפיקי ניירות ערך מוכרים מניות נוספות בשוק להנפקות חדשות: מילוות מדינה, איגרות חוב, אופציות. |
| s-50
| ממדי ההון העצמי עלו לרמה שבה המוסדות הפיננסיים מחו"ל נתנו אמון באיתנות הכספית של הבנקים המקומיים . |
| s-51
| הלימות ההון עמדה בדרישות שוקי הכספים הבינלאומיים , והאמון שלו זכו הבנקים איפשר להם להגדיל את האמצעים הפיננסים שהועמדו לרשותם . |
| s-52
| הבנקים בישראל לוו ממוסדות פיננסיים מחו"ל סכומים הולכים וגדלים . |
| s-53
| המנוף פיננסי שנוצר היה בתהליך עלייה. |
| s-54
| כך, ההון העצמי המוגדל איפשר לבנקים לקבל עוד אמצעים לעשיית עסקים: מתן הלוואות לאוצר המדינה ולחברות עסקיות והפקדת פיקדונות נוספים במוסדות כספיים. |
| s-55
| למעשה מדובר בתופעה שיש לה שני היבטים: |
| s-56
| ויסותשערי המניות עודד את הציבור להשקיע במניות הבנקים ובמקביל איפשר לבנקים להגדיל את היקף עסקיהם . |
| s-57
| כך החלו הבנקים (בנק הפועלים , בנק לאומי, בנק דיסקונט, בנק המזרחי , בנק אגוד ובנק כללי) בפעולות לוויסות מחירי מניותיהם . |
| s-58
| הבנק הבינלאומי לא נהג בשיטה זו. |
| s-59
| בתחילת שנת 1983 התחולל משבר בשוק המניות , כולל במניות בנקים. |
| s-60
| ההיצעים הכבדים במניות חייבו את הבנקים להשקיע סכומים גדולים מאוד בשמירת יציבות מניותיהם . |
| s-61
| לראשי האוצר ולנגיד בנק ישראל היה ברור כי המצב הקיים אינו יכול להימשך. |
| s-62
| נגיד בנק ישראל, משה מנדלבאום, שר האוצר , יורם ארידור, ומנכ"ל האוצר , פנו אל הבנקים במהלך החודשים ינואר-מרץ 1983, בדרישה לצמצם בהדרגה את הוויסות . |
| s-63
| ראשי האוצר נמנעו לחשוף לציבור כי הפעילו לחץ על הבנקים מחשש ליצירת פאניקה. |
| s-64
| ראשי האוצר ביקשו לבצע פיחות גדול שישמש אמתלה להפסקת הוויסות . |
| s-65
| אך הפיחות שבוצע באוגוסט , בשיעור של שמונה אחוזים, לא הביא לתוצאה המבוקשת . |
| s-66
| היצעי מניות הבנקים נמשכו גם בחודשים הבאים . |
| s-67
| בספטמבר הגיעו ההיצעים לשיא חדש. |
| s-68
| הציבור מכר בהתמדה את מניות הבנקים וקנה במקומן דולרים. |
| s-69
| ב-2 באוקטובר 1983 פרץ המשבר בכל עוזו : באותו יום מכר הציבור מניות בנקאיות בסכום הגבוה מהמכירות שבוצעו בכל חודש ספטמבר. |
| s-70
| אחרי יום נוסף של היצעים גדולים, הופיע שר האוצר בטלוויזיה וטען : 'לא ניתן לציבור להכתיב לנו את המהלכים '. |
| s-71
| הכחשתו של ארידור הבהירה היטב כי בשלב זה הציבור דווקא כן מכתיב לממשלה את המהלכים . |
| s-72
| היה ניסיון להגביל קניית דולרים כך שלציבור לא יהיה כדאי למכור את המניות שברשותו . |
| s-73
| המשברגבר ב-5 באוקטובר . |
| s-74
| בבורסה הופיעו היצעים גדולים של המניות . |
| s-75
| למחרת, ב-6 באוקטובר , שזכה לכינוי 'יום חמישי השחור ' הייתה הסתערות המונית של מוכרים. |
| s-76
| היה ברור לכל כי ההתמוטטות היא עניין של ימים ספורים. |
| s-77
| הבנקים הצהירו כי אינם מסוגלים עוד לקלוט היצעים נוספים בלי מימון מהמדינה . |
| s-78
| בפגישה בביתו של שר האוצר הוצע לבצע את תוכנית בנק ישראל: לתת למניות ליפול לרמה נמוכה יותר ובסכום משוער, עד 20 מיליארד ש'ח, לרכוש את המניות . |
| s-79
| אברהם יוסף שפירא, יושב ראש ועדת הכספים של הכנסת , הציע להפסיק את הוויסות , אך להעניק ערבות מדינה למניות הבנקאיות שבידי הציבור , וכך היה. |
| s-80
| הבורסה נפתחה שוב ב-24 באוקטובר לאחר שבוצע פיחות של 23 אחוז בשער השקל . |
| s-81
| חלק מהציבור , שלא קבל את הצעת הממשלה , מכר את מניותיו בשער נמוך ב-17% משער המניות בטרם הופסק המסחר בבורסה . |
| s-82
| מדיניות הגורמים במשק לוויסות שערי מניות הבנקים , שהביאה למשבר מניות הבנקים פורסמה בדיעבד. |
| s-83
| השיקולים והמסמכים שהוצגו בפני 'ועדת בייסקי' ובתי המשפט היו אלה שנחשפו לציבור אחרי המשבר . |
| s-84
| כמו כן, היו שינויים בראשי המשק : בתקופה הרלוונטית התחלפו ארבעה שרי אוצר ושלושה נגידי בנק ישראל. |
| s-85
| ועדת בייסקי ובתי המשפט לקחו עובדה זו בחשבון וכמעט לא ניתן היה להצביע ישירות על אחריותם של הגורמים הציבוריים למשבר המניות . |
| s-86
| לא כן באשר לבנקים , הצמרת הניהולית נשארה ברוב התקופה אותה צמרת. |
| s-87
| הביקורת החריפה ביותר הופנתה כלפי הבנקים : נטען כי הסוחרים מטעם הבנקים בבורסה הגדילו, באורח מלאכותי, את נתוני הביקוש למניות והביאו לעליית שעריהן . |
| s-88
| כך הגבירו הבנקים את יכולתם לגייס הון מהציבור במסגרת הנפקות חדשות, ברוב התקופה , שבה בוצע הוויסות . |
| s-89
| מנהלי הבנקים פעלו, בלשון בית המשפט : |
| s-90
| באופן ספציפי בית המשפט ביקר את הנהלות הבנקים על מדיניותם בתחום שיווק המניות והייעוץ הניתן בבנקים . |
| s-91
| הופעלה מערכת ממוסדת ומסועפת של מנגנוני ייעוץ שהיו מצויים בסניפי הבנקים . |
| s-92
| מנגד ניצב ציבור בעלי עסקים ואזרחים מן השורה , המבקשים להבטיח את כספם ושואלים עצה והדרכה בסניפי הבנקים שאליהם הם מורגלים לפנות ושעמם הם עוסקים דרך שיגרה. |
| s-93
| תגובת בנק לאומי לקביעת בית המשפט הייתה כי 'מסיבות שונות, תמכו ממשלת ישראל ובנק ישראל בנהירת הציבור אל מניות הבנקים '. |
| s-94
| משרד האוצר קבע את תנאי גיוס ההון בשוק ניירות הערך . |
| s-95
| הסדרי ההצמדה היו בשליטתו וכך גם הקצאת משאבי ההון לסקטורים במשק . |
| s-96
| אוצר המדינה היה מצוי בתקופה הנתונה במצוקה . |
| s-97
| להבטחת יציבות המשק הוא נזקק שוב ושוב למאמצים כבירים בגיוס הון מן הציבור ובמיוחד משאבים כספיים שמקורם בארצות חוץ. |
| s-98
| בשל מגבלות מדיניות כגון השפעות החרם הערבי , התקשתה המדינה לגייס באופן ישיר הון והשקעות כספיות מחוץ לישראל , ולשם כך נזקקה לעזרתם של הבנקים הגדולים הפועלים בישראל , אשר להם היו מהלכים ומוניטין רב בשוקי הכספים בעולם . |
| s-99
| כך התפתחו ונקשרו יחסי גומלין עד כדי תלות הדדית בין הרשויות המופקדות על שוק ההון והעומדים בראשן , לבין הבנקים ומנהליהם . |
| s-100
| הבנקים הצליחו במשימתם בשל התדמית היציבה שנהנו ממנה בחו"ל ובשל האמינות שרכשו עם השנים והמוניטין שקנו לעצמם אצל בעלי הממון . |