| s-1
| פסיפס הציפורים הוא פסיפס ייחודי המעטר רצפת חדר בכנסייה ארמנית המתוארכת למאה הששית , וממוקמת כ-350 מטרים צפונית לשער שכם בירושלים . |
| s-2
| כתובת בארמנית המתנוססת בראש הפסיפס , וכן סגנונו האמנותי העשיר בציפורים שונות, בכלים ובפירות , מלמדים כי נעשה בידי אמנים ארמנים. |
| s-3
| מיקום וגילוי |
| s-4
| פסיפס הציפורים שוכן בתוך מבנה ישן, מחוץ לשער שכם, בתחילתו של רחוב הנביאים . |
| s-5
| מבנה זה עומד בתחומי השכונה היהודית קריה נאמנה (בתי ניסן ב'ק), שחרבה במהלך מלחמת העצמאות , ועל חורבותיה נבנו בתים ערביים. |
| s-6
| פסיפס זה הוא אחד מארבעה פסיפסים ארמניים מן התקופה הביזנטית שנתגלו באזור זה של ירושלים, ונראה כי ניתן ללמוד מכך על תחום פעילותה הדתית של הקהילה הארמנית בירושלים באותה עת. |
| s-7
| הפסיפס התגלה בשנת 1894, במהלך הנחת יסודות לבית . |
| s-8
| השלטונות הטורקיים ביקשו מן הארכאולוגים פרדריק בליס וארצ'יבלד דיקי, שעבדו באותה עת בהר ציון לקחת על עצמם את עבודת החשיפה . |
| s-9
| עבודות הפיתוח פגעו אך מעט בשולי הפסיפס , ומיד עם גילויו הופסקו העבודות , והחלה מלאכת חשיפת הפסיפס ושימורו . |
| s-10
| תחת חלקו הדרום -מזרחי של הפסיפס נתגלתה מערה קטנה, ובה עצמות אדם וכמה נרות שמן, שתוארכו לתקופה הביזנטית . |
| s-11
| עם גילוי הכתובת הארמנית הביעה הפטריארכיה הארמנית בירושלים עניין בקניית הבית , ולבסוף רכשה אותו , מתוך רצון להדגיש את חשיבותה ומרכזיותה של הקהילה הארמנית בירושלים בתקופה הביזנטית . |
| s-12
| פסיפס הציפורים בירושלים נחשב עד היום לאחד האתרים החשובים בתולדות היישוב הארמני בעיר . |
| s-13
| נכון ליוני 2009, הכניסה אליו אפשרית רק בתיאום עם הפטריארכיה . |
| s-14
| תארוך וזיהוי |
| s-15
| כאלף רצפות פסיפס נתגלו בארץ ישראל, ותוארכו ברובן לתקופה הביזנטית , בין השנים 450 ועד שנת 640, שאז נכבשה ארץ ישראל בידי המוסלמים , ואמנות הכנסיות שקעה. |
| s-16
| רוב הפסיפסים עיטרו רצפות כנסיות יווניות או ארמניות. |
| s-17
| פסיפס הציפורים משתרע על פני חדר ששטחו הוא כ-7 על 4 מטרים, והוא השתמר כמעט במלואו , כולל כתובת שלמה בארמנית האומרת : 'לזכרם ולגאולתם של כל הארמנים , אשר שמותיהם ידועים לאל בלבד'. |
| s-18
| כתובת זו מלמדת כי הפסיפס עיטר כנראה רצפה של קפלת זיכרון למתים , דבר שהיה מקובל בכנסיות ארמניות בתקופה הביזנטית . |
| s-19
| נראה שהמערה שנתגלתה מתחת לפסיפס שימשה כחלק מהקפלה , ואולי היא קברם של אותם הארמנים 'ששמותיהם ידועים לאל בלבד'. |
| s-20
| על פי הכתובת וסגנון הפסיפס , הוא תוארך לסביבות שנת 550, שכן מתקופה זו ואילך ישנן עדויות לנוכחות ארמנית בירושלים . |
| s-21
| האלפבית הארמני נוצר רק בשנת 404, כך שלא ניתן להקדים את זמנו של הפסיפס לפני המאה החמישית . |
| s-22
| תיאור וניתוח |
| s-23
| פסיפס הציפורים , כמשתמע משמו , עשיר בדמויות ציפורים, הנתונות בתוך 39 מדליונים עגולים עשויים שריגי גפן. |
| s-24
| הפסיפס תחום במסגרת 'צמה' ססגונית. |
| s-25
| זהו פסיפס סימטרי, בו האלמנטים המופיעים מימין כמו 'משתקפים' בהתאמה משמאל , כך שלכל ציפור יש בת זוג ממול, למעט הציפורים שבציר המרכזי . |
| s-26
| בשל כך, רוב הציפורים פונות אל ציר הפסיפס המרכזי . |
| s-27
| ראשיתו של הפסיפס בכניסה לחדר , שם מוצגת אמפורה מסוגננת, ומצדיה זוג טווסים. |
| s-28
| אמפורה וצמד טווסים הם מוטיב נפוץ באמנות הפסיפס הביזנטית בארץ ישראל, וניתן למצוא כדוגמתה בכנסייה העתיקה בנהריה או בכנסייה הביזנטית בסבסטופול . |
| s-29
| מן האמפורה משתרגים ענפי גפן דקים ועגולים , היוצרים את מסגרת המדליונים , בהם מוצגות הציפורים השונות . |
| s-30
| מענפים אלה יוצאים עלי גפן ואשכולות ענבים רבים, הפזורים בפסיפס כולו. |
| s-31
| ענפי גפנים משתרגים הם מוטיב נפוץ ברצפות פסיפס ביזנטיות בארץ ישראל, וגם בבתי כנסת בני התקופה , כמו בעזה ובמעון . |
| s-32
| נראה שהאמנים בני התקופה המשיכו בכך את מורשת הפסיפס הרומית . |
| s-33
| סוגי הציפורים זוהו על ידי החוקרים כעופות ארץ ישראל, ובהם יונים, אווזים, חסידות, סנוניות, קוראים, פסיונים ועוד . |
| s-34
| אמני הפסיפס הארמניים הרבו להשתמש במוטיבים מהטבע , כמו עצים, פרחים, ציפורים ובעלי חיים. |
| s-35
| מוטיבים אלה הפכו לסימן היכר מובהק של האמנות הארמנית בכלל, ועד היום מאופיינת הקרמיקה הארמנית , למשל, בעיטורים מן הטבע . |
| s-36
| במרכז הפסיפס עובר ציר אורך מרכזי, ובו מדליונים המכילים גם אלמנטים אחרים מאשר ציפורים; המדליון שמעל האמפורה , למשל, מציג סל גדול ובו שפע של פירות, כעין מנחה למקדש . |
| s-37
| במדליון שמעליו מוצגת ציפור, אולי שקנאי, ומעליה מדליון נוסף ובו אמפורה קטנה ועליה קונכייה רחבה. |
| s-38
| המדליון הבא מציג נשר או עיט, ומעליו מדליון יוצא דופן, ובו ציפור בכלוב . |
| s-39
| המדליון הבא מציג סל מלא באשכולות ענבים, אף הוא כנראה מסמל מנחה, ומעליו מדליון אחרון המציג זוג יונים העומדות יחד על שריגי גפן. |
| s-40
| מדליון זה הוא היחיד המציג זוג ציפורים יחד במדליון אחד. |
| s-41
| נושא הפסיפס , לדעת חוקרים רבים, הוא זיכרון החיים את המתים , והמעבר בין העולם הזה לעולם הבא . |
| s-42
| הכתובת שבראש הפסיפס מעידה כי הקפלה נועדה לשמר את זכרם של המתים , והפסיפס כולו בא, אפוא, לחזק את החיבור שבין העולמות . |
| s-43
| על פי תפיסה זו, יש לראות, למשל, את הציפור בכלוב כסמל לנשמה הכלואה בגוף , המבדיל אותה מהנשמות נטולות הגוף שבעולם הבא . |
| s-44
| הקונכייה , המופיעה מעל האמפורה בציר המרכזי של הפסיפס , היא מוטיב שאול מאמנות יוון העתיקה , בה היא משמשת כסמל למקום קדוש ולמלכות . |
| s-45
| ייתכן שיש לראות בכך סמל ל'מלכות השמים ', שאת מפתחותיה העניק ישו לפטרוס לפני מותו (הבשורה על-פי מתי, פרק ט'ז). |
| s-46
| בנוסף , ישנו הנשר (או העיט ), שבניגוד לשאר הציפורים , מביט אחורה, ואולי מסמל בכך את פרידת המתים ואת זיכרונם . |
| s-47
| נירית שלו-כליפא, חוקרת מ'יד בן צבי', מצאה בשריגי הגפן באמנות הנוצרית הליטורגית ביטוי ליין , המסמל את דמו של ישו. |
| s-48
| הציפורים השונות מסמלות באמנות הנוצרית הקדומה את נשמות המאמינים , כך שהפסיפס מבקש להעביר את מסר האמונה בישו , שבזכות קורבנו האישי תבוא הגאולה , ונשמות החיים תחבורנה לנשמות המתים . |
| s-49
| אישוש לרעיון זה ניתן למצוא בדמות השקנאי , הניצבת מעל האמפורה בלב הפסיפס , ומייצגת ביצירות נוצריות רבות את ישו, שהקריב את עצמו למען המאמינים , כפי שהשקנאית האם 'מקריבה' את עצמה למען גוזליה . |
| s-50
| השוואה לפסיפס הציפורים בקיסריה |
| s-51
| ערך מורחב – פסיפס הציפורים (קיסריה) |
| s-52
| בשנת 1950 נתגלתה בגבעה בקיסריה רצפת פסיפס מלבנית בגודל של כ-16 על 14 מטרים. |
| s-53
| הפסיפס מציג 120 ציפורים מסוגים שונים כמו טווסים, חסידות, שקנאים ואנפות , הנתונות כל אחת בתוך מדליון. |
| s-54
| סביב הפסיפס מסגרת עבה, ובה בעלי חיים שונים, כמו אריה, נמר, חזיר בר, יעל ועוד . |
| s-55
| בתחילה זוהה הפסיפס כרצפת כנסייה, אולם בחפירות שניות שנערכו במקום ב-2004 התברר כי מדובר בחצר ארמון מפואר משלהי התקופה הביזנטית . |